פינה מקופלת: טוראי (שמואל שמוליק) לוי (נפל י"ח באב תשמ"ז (13.8.1987 בן אסתר ויוסף. נולד ביום כ"ו באב תשכ"ה (24.8.1965) בצפת. למד בבית-הספר היסודי-ממלכתי ג' בצפת והמשיך לימודיו בבית-הספר התיכון-העיוני שבעיר. היה תלמיד טוב, בעל רעיונות משלו, שלא תמיד הסכים עם מוריו והפגין דעה עצמאית. מאז ומתמיד אהב את הטבע - ההרים והמרחבים הפתוחים ותחביבו העיקרי היה רכיבה על סוסים. חדרו היה מקושט כולו בתמונות סוסים והוא נהג לומר כי כאשר הוא והסוסים לבדם למעלה בהרים, באוויר הפתוח, אז מרגיש מהו החופש האמיתי. הוא היה חבר בתנועת 'הנוער העובד' וכן התאמן בנעוריו במסגרת הגדנ"ע.בספטמבר 1983 גויס שמואל לצה"ל, לחיל הקשר. לאחר תקופת הטירונות וההכשרה המקצועית, הוצב במפקדת חטיבה ואחר-כך המשיך בתפקידו במפקדת פיקוד הצפון. ביום י"ח באב תשמ"ז (13.8.1987) נפל שמואל בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בצפת. הותיר הורים ושתי אחיות - שושנה ומזל.משפחתו תרמה לזכרו ספר-תורה לבית-הכנסת ע"ש 'חללי צה"ל בצפת. כותבים על שמוליק 12.4.02 כל מה שאני זוכרת מדודי שמוליק לוי ז"ל מאת אורטל מימון בעודי ילדה קטנה מאוד אני זוכרת (אמנם במעורפל) את הדוד האהוב על הכל, שמואל לוי, ובמיוחד על כולנו (בני המשפחה והחברים). מזכרוני המעורפל אני אני מצליחה לקבץ מספר תמונות ממאגרי זכרוני כיוון והייתי ילדה מאוד קטנה, בערך בת 4, אני זוכרת איך היינו אני ואחיותי מגיעות לבית סבתי האהובה והיקרה לנו מכל, וכמנהגנו היינו מרבות "לשרוץ" בביתה ולשחק עם הדוד האהוב שלנו. כ"כ אהבנו אותו וכן הוא היה מאוד קשור אלינו ותמיד רצה פנק אותנו וללמד אותנו עוד ועוד. אנחנו מאוד אהבנו לשחק עימו. אני זוכרת משחק אחד שאותו הרבינו לשחק, היינו מטפסות על ברכיו וכה רבה היתה שמחתנו בעודו מנענע את רגליו ואנו היינו קופצות למעלה ולמטה, וצחוקנו היה נשמע בשחקים, וכן גם צחוקו. שמואל דודי היקר, היה ידוע כבדרן גדול, והצחיק את כולנו בכל עת, אך מפאת העובדה שהייתי מאוד קטנה איני זוכרת ולו אחת מבדיחותיו. אך כל שאר בני משפחתי הרבו לדבר ולספר על צחוקו המקסים ועל כשרונו להפוך כל עצב לשמחה. כל כך צר לי שלא הספקתי להכירו, שכן הסיפורים עליו היו כה מרתקים והכל תמיד סיפרו בשבחו, עד כמה היה מצחיק, חכם, דובר אנגלית מן הדרגה הראשונה, יפה תואר (ועל כך התמונות יוכלו להעיד... ). והכי חשוב הוא כי הוריו היו בבת עינו, היה הוא נער שמשפחתו היתה יקרה לו מכל, את חייו היה מקריב למענה, נער שכל זוג הורים חולם לאחד כמותו. מן התמונות הרבות של דודי היקר ז"ל אפשר לראות עד כמה הוא היה אדם מאושר, שמח בחלקו, אהב לחיות ואהב את הבריות. אהב את החופש והדרור, ורוב תמונותיו מראות ומתעדות את אהבתו הרבה לסוסים ולהרים. בכל הזדמנות וזמן פנוי היה מעדיף לצאת את הגבהים ולרכב להנאתו על הסוס, בעוד הרוח מנשבת על פניו. דודי נקטף בעודו בן 22 וככל שאהב את החיים, לא הספיק לחיות אותם כפי שתמיד חלם. הוא לא הספיק להגשים את שאיפותיו, ובכלל הוא עדין לא הספיק לתכנן את עתידו ולגבש את תוכניותיו לעתיד, כל שתמיד רצה הוא להקים בית גדול ושבו יוכלו הוריו לגור עימו, זה היה חלומו מילדות. אך חלומו נקטע באיבו. וכך הוא נער, עלם יפה תואר שלא הספיק להנות, השאיר אחריו שתי אחיות, אמי שושנה ודודתי מזל. השאיר אחריו אב שאיננו איתנו כיום, יוסף לוי ז"ל ואת סבתי היקרה והאהובה, אסתר לוי תבדל לחיים ארוכים, אשה משכמה ומעלה. כמו כן השאיר אחריו אותנו הנכדים קרן, אורטל, נעמה, יהודה, תאיר, אחיעד ואבישי. בית הספר המקיף השש שנתי צפת