פינה מקופלת: טוראי אורון פרטוק ז"ל נפל בתאריך - כ"א תמוז תשנ"ט 5.7.99 אורון נולד בצפת, בן שלישי להוריו. כשנולד פרשת אורון ירדן היתה בכותרות, ומכיוון שהשם מצא חן בעיני הוריו הם כינו אותו כך. אורון למד בבית הספר היסודי ממלכתי ג' בצפת, לאחר מכן עבר לחטיבת הביניים "עופר" בצפת ולבסוף סיים לימודיו בבית הספר התיכון בעיר. בעת לימודיו בתיכון היה אורון ידוע באהבתו הרבה לאופנועים. היו לו אופנוע וטרקטורון והוא נהג לטייל באמצעותם עם חברים או לרדת איתם לכנרת. מהר מאוד התגלה כי לאורון יש חוש טכני מצוין שבא לידי ביטוי בתיקון תקלות בכלי הרכב שלו. אורון אהב מאוד לטייל. לא פעם חזר מטיוליו מלא בוץ מכף רגל ועד ראש. הוא גם אהב מאוד בעלי חיים ולא פעם צירף לנסיעותיו את כלביו האהובים. אורון היה ידוע גם כספורטאי. הוא אהב לשחק כדורגל וכדורסל ושיחק בקבוצת "הפועל צפת" בכדורסל. בנוסף לכל אלה אהב אורון מוזיקה ומשחק. מחדרו נשמעה לא פעם מוזיקה בקול גבוה. הוא אהב מסיבות ובמיוחד אהב לרקוד. היה לו גם חוש הומור וחבריו לשירות סיפרו שנחשב לבדרן של היחידה וכי הרבה לשעשע אותם. בזמן לימודיו בתיכון עבד אורון באחת הפיצריות בצפת, עם הזמן עשה קורס מצילים ועבד לפני גיוסו לצבא בבריכה העירונית. בכסף שהרויח הספיק לנסוע עם חבריו לטיול בן שבועיים במספר ארצות באירופה . כשהיה בחו"ל התגעגע מאוד להוריו ולבני משפחתו והמרחק מהם היקשה עליו. לפני הגיוס לצבא רצה מאוד אורון לשרת בצנחנים בגלל שתכנן לעבוד ביחידה למאבטחי אישים לאחר שישתחרר. כשאביו הזהיר אותו כי השירות ביחידה קרבית קשה ענה לו אורון: "קטן עלי". הוא רצה להיות במקום הכי טוב שיש. ואכן, אורון עשה גיבוש לצנחנים והתקבל. היה לו קשה אבל למרות זאת הוא מאוד אהב את השירות הצבאי. לאחר מותו סיפרו חבריו ליחידה כי היה לו כושר גופני מצוין והוא נהג לדחוף ולעודד את חבריו להמשיך קדימה. הם קראו לו "מורעל" ו"תותח" כי עשה כל משימה ברצון. בפעם האחרונה שראו אותו בבית ביקש מהוריו להוריד אותו לבילוי בכנרת. הוא היה ב"רגילה" אבל טלפון מהיחידה הזעיק אותו להחליף חיילים שנשארו שבת. אורון נפרד ממשפחתו וזו היתה הפעם האחרונה שראו אותו. באימון יומיים אחר כך נהרג מנפל של פגז. השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. אורון הונצח באמצעות בית כנסת שהקימו הוריו לזכרו. תחילת דבר, או בעצם סוף דבר.. תחילת דבר, או בעצם סוף דבר... "5.9.99 יום שני, השעה 8:00 בבוקר, אורון מגיע לדויד פינסו ואסף פליישמן (חברים מהפלוגה) ומגיש להם בהתלהבות דף עם תאריכים של אירועים שצפויים להם לאימון מתקדם (תרגילים מסעות קורס צניחה וכו'...) ומספר שהשיג את הדף והוא מצפה בקוצר רוח לקורס צניחה... 9:00 בבוקר- פלוגה ה', מחלקה 3 נמצאת בתרגיל חוליה ביבש (ללא אש חיה) בשטח שנמצא ליד החמם דו פלוגתי. לאחר תדרוך קצר , מבצע קובי דפני גלגול מצחיק ומתבקש ע"י מפקדו יואב לחזור על התרגיל בשנית יחד עם דקל שלמה ואלדד אוחיון . יואב מבקש מפינסו ופליישמן לגשת לבדוק אם קובי צועק: "אש, אש" (בתרגילים יבשים צועקים, כתחליף לרעש אש חיה - לדמות מצב אמת). ואת אורון ואיתמר שנפ הוא שולח לכיוון אלדד ודקל לשם אותה מטרה... במקום לבצע את הפקודה, שינו אורון ואיתמר את הכיוון והלכו אל פינסו ופליישמן... הם החלו לזרוק אבנים בגדר "משחק" ולצעוק לעבר קובי דפני: "יורים עליך, יורים עליך..." אורון הרים זנב של ררנ"ט {רומה רימונים נגד טנקים} במקום אבנים ורצה לזרוק אותו על קובי עד שהבין שזה בעצם נפל ושמט אותו על האדמה ... 9:20 בבוקר נשמע פיצוץ אדיר .. עשן לבן כיסה הכל .. חלק מהחיילים חשבו שדקל (מפקד הפלוגה) זרק רימון תרגול השאר הביטו אחד בשני מבלי להבין מה קרה , והבודדים שהיו בסביבה ידעו.. הם כבר הבינו הכל... פינסו רץ מבלי לדעת לאן, רק רץ מבלי לעצור , לפליישמן לקחו מס' שניות כדי להבין שהוא נפצע, קובי הרגיש מכה אדירה מאחור ונפל- בלי יכולת לקום ולהזיז את גופו, איתמר הרגיש את הדם נוזל על פניו והבין שהוא נפצע , אורון עמד בלי לנוע - משה עזריאל צעק לעברו "תלחץ חזק" וסימן על הצוואר . אורון הספיק לומר "תראו נפצעתי" הוא הלך כמה מטרים לכל כיוון ונפל... עידן ניסה לבצע החייאה בהנשמה, המסוקים הגיעו - לפני אותו תרגול אורון עבר תרגיל נוסף כאשר הפק"ל שלו הוא נגב , וכשיש תרגיל ביבש, כאמור צריך לצעוק: "אש" לדמות מצב אמת , ואילו הנגביסט צריך לצעוק קריאות : "אש" שמיוחדים לנגביסטים והרגיש נורא טוב שהפק"ל שלו בעל "כבוד"... הכל נגמר... בבית חולים פינסו שנפצע שאל את מבקריו מה שלום אורון ופליישמן, נאמר לו שהוא (פינסו) הפצוע הקשה ביותר- בטעות אחת המדריכות של הבא"ח סיפרה לו שאורון נהרג. ההלם היכה בכל הפלוגה, בדגש על המחלקה- 3-3ציידים ת.נ.צ.ב.ה (כל הרשום לעיל נאסף מעדויות של חיילים ששהו ליד הפיצוץ באותו יום שלא ישכח 5.7.99) אורון -------------------------------------------------------------------------------- בבוקר קיץ אחד, שהתחיל ככל הבקרים, החריד פיצוץ את שלוות הבוקר. פיצוץ ששינה את חיינו וסיים חייו של אורון... לולא אותו יום נורא, היינו נהנים היום וצחוקו הנפלא של אורון, צחוק שלא אשכח לעולם. אורון היה ילד, תמיד אהב להיות במרכז העיניים, היה לו מה לומר על כל נושא, אבל יותר מכל אהב אורון לצחוק ולהצחיק. שמחת החיים שלו היתה פשוט מדבקת והוא ידע לשפר את מצב הרוח כמו שאיש לא ידע. אני אזכור את אורון כל חיי על אף התקופה הקצרה שהכרתי אותו. טל טפר מחלקה 3 -------------------------------------------------------------------------------- אורון! אורון אני לא יודע איך להביע את הרגשות שלי כלפייך וקלפי המקרה הנורא, על פיסת נייר. אני כל כך רוצה לדבר אתך ולספר לך איך שהחברים שלך הפכו בן רגע למבוגרים בראש ואיך שכולם אוהבים אותך מאוד ולא מפסיקים לספר עליך דברים שהם עשו איתך. אורון היית ילד שצריך להכיר אותך טוב בשביל לדעת מי אתה ולי יצא להכיר אותך ולדעת שאתה פשוט חבר אמיתי שכיף להיות איתו. אני רוצה לומר לך שלא עובר יום בלי שאני נזכר בך ומדבר אתך ורוצה להיות אתך. אתה היית אוהב מאוד את המשפחה שלך ואת החברה שלך, שכל כך אוהבים אותך. ותמיד תשאר בשבילם הילד המצחיק שאוהב את כולם, שתדע שאנחנו בחיים לא נשכח אותך, אורון ותמיד תהיה לנו פינה בלב ששייכת רק לך. אני בטוח שאתה מסתכל עלינו מלמעלה ומחייך את החיוך שכל כך אופיני לך וגאה בנו מאוד. אתה שם כי כנראה זה נכון שאלוהים לוקח רק את הטובים. אני יודע ששומרים עליך עכשיו למעלה ואוהבים אותך כמו כולם. אני אוהב אותך אורון ויאהב אותך לעד חבר מחברך פינסו "לנצח אחי אזכור אותך תמיד" 5.7.99 -------------------------------------------------------------------------------- אורון, לכתך מאיתנו היתה מכת פתע שאף אחד לא היה מוכן לה. בין רגע השתנו פניה של פלוגת מרץ 99 מפלוגת מסלול צעירה שזה עתה סיימה טירונות לפלוגה המתמודדת עם השכול והאובדן. אותו יום ארור, ה- 5/7/99 היווה נקודת מפנה בחייהם של כל לוחמי הפלוגה- אני זוכר את עצמי יושב באוהל בחמאם ועובר על רשימת השמות של המחלקות כשלפתע צועקים לי כי יש פצועים ב"אצבעות". רגע אחרי אני זוכר את מראה הפצועים בשטח ואותך מחרחר למוות- תמונה שמתאימה היתה יותר לשדה קרב ולא לאימוני פלוגה, ביומה הראשון באימון המתקדם בבא"ח. היית מה שקרוי "הרוח החיה"- תמיד עם חיוך על הפנים ורעל בלתי פוסק. היום, חצי שנה לאחר האירוע, נשאר הזיכרון, הכאב, הצלקת שלא מגלידה, נשארו הביקורים אצל משפחתך הנפלאה שלא שוכחת אותך(וכי איך אפשר?) ולו לרגע. חבל לי שזכיתי להכיר את משפחתך בעקבות המקרה ולא לפניו... בפלוגה, הדברים חזרו למסלולם. אחרי האימון המתקדם, עלינו לקו רכס רמים ולגדוד. קו שאתה אורון חסר בו- עם הנגב, הרעל והמוטיבציה שלך. בודאי והיית תורם לנו ולמחלקתך. ספר זיכרון זה, מוקדש לך ומטרתו היא לשמר את זכרך- לנצח תישאר צעיר, חייל בן 19 במדים, עם החיוך והמוטיבציה- צנחן אמיתי שהלך מאיתנו באותה מהירות בה הגיע. שמור עלינו מלמעלה יהי זכרך ברוך! דקל אביטל, סרן מ"פ מרץ 99 "א פ ע ה" -------------------------------------------------------------------------------- 14.9.99 פגשתי אותו בלב המדבר, יפה שקיעת שמש ללב עצוב, ציירתי לו עץ וכבשה על נייר והוא הבטיח לי שישוב, הנסיך הקטן מפלוגה ה לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח וכל שושניו קודים כעת וליבו הקטן קפא כקרח. ( מאת הנסיך הקטן) את אורון פגשתי לראשונה כשחזרתי מקורס חובשים. במבט ראשון כבר אמרתי זה נראה לי תותח רציני, אחד שמוביל את המחלקה והסתבר לי שלא טעיתי. אורון היה תמיד מצחיק, אחד כזה שלא משנה כמה טרטרו אותנו, הוא היה עם חיוך על הפנים. במסעות הוא היה סוחב את כולם במיוחד את משה. הרבה פעמים אני עוצם את העיניים ונזכר בתמונות מאותו יום. אני בטוח שבחיים אני לא אשכח אותך ואת אותו יום. למשפחת פרטוק- קודם כל אני מאחל לכם שנה טובה ומבורכת, תמשיכו להיות חזקים ושלא תדעו עוד צער. לאורון- תשמור על העולם ילד, תבקש שלא יהיו עוד מלחמות. תדע שאתה תמיד איתנו בלב ובנפש. אוהב חברך: עידן קובי (החובש) אורון: -------------------------------------------------------------------------------- עברו כבר חודשיים מאז שעזבת אותנו, את המשפחה ואת נעמה. כולנו מתגעגעים וכואבים את אובדנך. אורון אני זוכר את אותה השבת שצחקת עליי ועל פינסו שאנחנו רושמים לחברות שלנו מכתבים ומבזבזים עליהן את השבת, אבל אתה אורון פרטוק היה היחיד שללא מכתבים ושירים אהב את החברה שלו יותר מכולם. כל זוג היה מקנא בחברות המיוחדת שהיתה בינך לבין נעמה. אז חבל שעזבת אותה ואותנו אבל ביחד גם היא וגם אנחנו והמשפחה ננסה להתגבר על הכאב העז. בליבנו תמיד ייחרט זיכרונך אורון פרטוק עוז כהן מ"ח 3 -------------------------------------------------------------------------------- אורון בקשו ממני לכתוב משהו לספר שלך. עוד שבוע ההורים אמורים לקבל אותו ועדיין לא כתבתי כלום קשה לעקל שאתה לא כאן, שאת המצ"ל של הכיתה לעולם לא נשלים עוד. הכיתה כבר די התפרקה ואני עברתי לפלחוד ( מחלקת חבלה 1) ואתה, אתה נשארת בכיתהלעולם חייל ולעולם חסר. ההורים סיפרו לי שרצית להיות מפקד שרצית להתקדם. אני בטוח שאיפה שאתה נמצא עכשיו אתה בטח כבר דואג לחברה מריץ צחוקים ושומר על המורל כמו שתמיד ידעת. ויקטור ,מזל,אורטל גיא, נדב ונעמה מיואב מ"כ צבי מרץ 9 אפעה תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים וזיכרך בליבנו לעד -------------------------------------------------------------------------------- אורון אורון אחינו היקר. אותך הכרנו לפני כשלוש חודשים כשנפגשנו בסנור, ביום הראשון לטירונות. התנדבת לשרת בצנחנים ורצית להיות לוחם מן המניין, להגן על המולדת. פרח יפה, חבר של כולם, ידעת לעשות את העבודה כמו שצריך עם צחוק ואוירה טובה. עברנו ביחד את תקופת הטירונות, את המשאות יחד קיטרנו על המפקדים ויחד צחקנו. ואיתך צחקנו והרבה כולם זוכרים את האושר התמידי שעל פניך. תמיד מעודד כולם זוכרים את האושר שמילאה בך נעמה, התמונה על הארונית. תמיד מאושר לפני השינה. אורון, רק ביום הראשון התחלנו את האימון המתקדם בחמאם שבבקעה. למחרת באותו יום נורא. ירדנו לשטח כדי לתרגל אימון אדיר, אתה, איתמר, קובי, אסף, ודוד נפגעתם הייתה פצוע אנוש... כול ניסיונותינו להחיותך עלו בתוהו... אורון, לא האמנו וגם עכשיו איננו מאמינים ומעקלים את מה שקרה. רק לפני זמן קצר הייתה לידנו הולך, צוחק, מחייך. ועכשיו אנחנו חסרים אותך. מדברים עלייך בלשון עבר במקום להריץ איתך קטעים. נוצר לנו חלל עמוק במחלקה, המחלקה שלנו כבר לא אותה המחלקה, וגם לא תהיה. אי אפשר להמשיך לתפקד אותו הדבר כמו שעוד הייתה איתנו. כאילו התבגרנו ב-20 שנה. נפלת על מזבח המולדת ולא ניתן שמותך יהיה לשווא. יחד. החלטנו להרים ראש בגאווה, ולהמשיך בנחישות והתמדה באותה הדרך שבה בחרת, ובזה לשמור את זכרך. אורון הגיע העת להיפרד, זו לא הפרידה של יום שישי כשיוצאים הביתה, זו פרידה נצחית וכואבת. תדע שאנחנו אוהבים אותך מאוד וכבר מתגעגעים. אנחנו מתנצלים בפניך אם פגענו ואם גרמנו לך צער בצורה כלשהי. אתה כבר בטח יודע שלא התכוונו ברצינות. אנא, בקש החלמה מהירה לפצועים, ועוד דבר בקש שיהיה כבר שלום בעולם ולא נצטרך להקריב כול כך הרבה קורבנות שנאמר: " ובלע המוות לנצח, ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כול פנים" " לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" תהא נפשך צרורה בצרור החיים. אוהבים. מחלקה 3 -------------------------------------------------------------------------------- אורון חודשיים וחצי כבר עברו מאותו יום מגעיל שאני לא אשכח כל החיים שלי. לא עבר יום אחד שלא אצרתי לרגע וחשבתי אליך ואל שקרה שם. אני זוכר את הים שנסענו לאזכרה בדימונה אני אתה ורן איך דיברת שם עם המשפחה השכולה, וכולם היו מרוכזים בך, כי ככה תמיד הייתה תמיד במרכז. אחרי זה שחזרנו לסמור מדימונה דיברנו על קורס צניחה, אני זוכר שכל כך רצית כבר להגיע לקורס ושאלת את שי המון שאלות על הקורס, ואני זוכר את ההתלהבות מהתשובות של שי על קפיצה מהמטוס וכל זה. בקורס צניחה יוצא לי המון לחשוב אל איך היית נהנה פה עם כל הסיוט הזה לא היה קורה ואפילו תוך כדי התרגשות של הצניחה הראשונה במטוס פתאום מלה התרגשות, והפחדים נעלמו כי דמיינתי אותך יושב מולי במטוס ומת מהתרגשות כי הרי כול כך רצית להגיע כבר לקורס צניחה. אני מקווה שמשפחתך תאגור כוחות מהאנשים הרבים שמתגעגעים לאורון וסובבים אותה כל הזמן ואני רוצה להגיד לך שאף פעם לא נעזוב אותם ונהיה איתם כל הזמן גם ברגעים הקשים וגם ברגעים הפחות קשים אוהב ומאוד מתגעגע גל -------------------------------------------------------------------------------- אני חייב לציין שבביקורי אצלכם באתי לנחם ויצאתי מנוחם. תהיו חזקים למען אורון שהיה רוצה לראותכם כך למען שלומכם שחשוב לכל מי שמכיר ומתקשר איתכם. מההיכרות הקצרה שלי איתכם אני מבין שאהבתם את אורון כל כך וכיבלתם את כוחות הנפש האצילי שהיו לו, מתוכן שאב את תכונות האופי שייחדו אותו- אתם מקור העוצמה שלו. אורון לא ככה רציתי להיפרד ממך לא כך רציתי לקבע בפניך את הערכתי. אני כואב ואני מצטער על הדרך בה נפטרת אני מבטיח לשמור את זכרך נוח על משכנך בשלום, תשמור עלינו ממקומך יהי זכרך ברוך אמן מדקל (המפקד) -------------------------------------------------------------------------------- אורון- את אורון אני לא כ"כ הכרתי בהתחלה, אך תמיד ידעתי מיהו. תמיד במרכז העניינים, תמיד עם החברה מתבדח, צועק, צוחק ומבסוט מהחיים. תמיד היה מהבולטים במחלקה שלו. למרות שלא הייתי איתו במחלקה היו רואים את זה מבחוץ. תמיד שולט בעניינים. כאשר קרה המקרה הנורא הזה בתחילת האימון המתקדם הייתי בהלם מוחלט. פשוט לא האמנתי. רק שבוע לפני כן דיברתי איתו בתרגולי הפרט והוא אמר שזה דבר כייפי. איך זה קרה דווקא לו, אין לי מושג. למרות שלא הייתי קרוב אליו כ"כ במשך השירות מאוד כאב לי. אורון היה לדעתי מהאנשים היותר בולטים בפלוגה. הכי כאב לי בהלוויה כאשר ראיתי את המשפחה השכולה. אך גם הבנתי שמדובר במשפחה חזקה. בכל אופן אורון חסר לכולם וגם לי. אבישי מחלקה 1 מרץ 99 -------------------------------------------------------------------------------- הם לא יגיעו לקונצרט הגדול של אהבה, למרות שהם למדו את כל המילים. האורות יידלקו, הלהקה תעלה במה, והם לא ידליקו נורות לבנים. הם לא יגידו לה "אני אוהב אותך" למרות שהתאמנו על המילים והטון במקלחת הצבאית מול הראי המלוכלך מבזבזים את הרגעים שנשארו להם לישון. הם לא יסעו לטיול אל המדבר והרוח התקליט הבא של הלהקה לעולם לא יולחן "מאה שנות בדידות" יישאר פתוח הם לא ידחו למועד ב שום מבחן לובשים את מדי האבן עומדים תמיד בדום המחלקה הראשונה תעבור לנוח היא לא הולכת לשום מקום כשהם מתים. אנחנו זוכרים את מי שהם היו אבל הכאב האמיתי הם מי שלא יהיו... לא יוולד להם אף פעם ילד ולא ילמד ללכת ובעיקר ליפול הם לא יודיעו שיגיעו ולא יודיעו שלא ואל תשאירו להם שום דבר לאכול. הם לא ישקרו שהכל בסדר, מכל הגדוד הם לא יחזירו ציוד הם לא צריכים את המכונית בשבת כי אין שום סיכוי שילכו לאיבוד. לובש את מדי האבן עומד תמיד בדום הפלוגה תעבור לנוח היא לא הולכת לשום מקום כשהוא מת. אנחנו זוכרים את מי שהיה אבל נכאב האמיתי הוא מי שלא יהיה.......... כואב כל הזמן ולא נשכח טדי שינפלד 5700844 מרץ 9 מח" 3 -------------------------------------------------------------------------------- לא הספקתי להכיר אותך יותר מידי,אבל הכרתי מספיק כדי לדעת שאתה לוחם ואדם מהסוג שקשה למצוא. לכל המשפחה תדעו שאנו כואבים מאוד על אורון וגם לנו הוא חסר מאוד. מי ייתן ואורון ינוח על משכבו בשלום וימצא את שלוותו לנצח. ש.ש -------------------------------------------------------------------------------- לאורון! עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא והדרך עודנה נפתחת לאורך וענן בשמיו ואילן בגשמיו מצפים עוד לך,עובר אורח. והרוח תקום ובטיסת נדנדות יעברו הברקים מעליך וכבשה ואיילת תהינה עדות שלטפת אותן והוספת לכת- -שידיך ריקות ועירך רחוקה ולא פעם סגדת אפיים לחורשה ירוקה ואישה בצחוקה וצמרת גשומת עפעפיים. שיר נפלא זה של נתן אלתרמן בגרסה מחודשת של ברי סחרוב, הוא זיכרון שלא יימחה בכל הזדמנות שניתנה לך הזרמת את המילים החמות הללו מגרונך,למציאות הקרה של הטירונות זכרון נחישותך,חריצותך יכוחך יעמוד לך ועד. אלדד אוחיון -------------------------------------------------------------------------------- לאורון ארורים הלילות מיום שעזבת. מי היה מאמין שדבר כזה אמור להיות יום יום.אני חושב עליך וניזכר בך וכול יום אני נזכר באותם מראות נוראים וברגעך האחרונים ואומר אך כמה חבל ואני רוצה להאמין שזהו הגורל וכול יום אני שואל את אלוהים למה דרך העולם להיות אכזר כי אין דבר יותר קשה מאשר לראות את ההורים מתייפחים על קבר בנם ארון שמחתי להכיר אדם כמוך שמחתי לשרת איתך לקדר איתך שמחתי לעבוד איתך ולדבר איתך אני זוכר איך נעמדת מולי בשטח אם החיוך הנצחי שלך ואיך שהדהד הרגש ואני מתחת לאיזה בלדר מחייך אליך בחזרה ופתאום אתה מקבל מכה חזקה והחיים נגמרו ברגע אני לא אשכח איך שכבת שם מחוסר הכרה ומחכה כמוני לבואו של החובש אני לא אשכח איך הסתכלתי אליך במסוק וראיתי את פני הרופא מיואשת ועצובות וחשבתי על ההורים שלך שבזמן הזה חושבים שאיתך הכול בסדר ואתה ברגעך האחרונים בחייך אני לעולם לא אשכח אך תמיד בסוף זמן שינה היית יורד למצב שתיים ובדרך כלל כול המחלקה בעיקבותיך ותמיד היתה איזה בדיחה שהצחיקה את כולם ובגללה הינו יורדים למצב .או שתמיד היתה עומד על עקרונותיך אפילו אם זה כרוך להיתווכח עים המבים אלו דברים שלא אשכח לעולם ותמיד אזכור כמו שאותך תמיד אזכור. קובי דפני -------------------------------------------------------------------------------- לנצח אחי! היכרנו אותך שלושה חודשים בערך אבל את מקומינו בלב ובמחלקה תפסת. כשעזבת, לא האמנתי , לא עיכלתי ולא הבנתי מה קורה אתי. ועם כל המחלקה פשוט היינו מנותקים כאילו זה היה היום הראשון שנפגשנו בבקו"ם.זה קשה , אני כותב לך היום יום שלישי אמצע קורס צניחה וחושב תמיד אם הייתה פה מה היה קורה? ואיזה צחוקים היו רצים עכשיו. אנחנו יודעים שבמחלקה אתה לא איתנו מאבל כולם יודעים שאצבעות תמיד תחזיק לנו כי אתה מסתכל ורואה הכל. פה על מיטה מברזל ומיזרון של בית הסוהר אני יושב וכותב וניזכר וכואב ויש לך משפחה -10- וחברה חמודה שאוהבת אותך, אני תמיד יהיה איתך ואזכור אותך. שלומי ניסטל חיפה אוהב אותך לנצח ולא אשכח 5.7.99 9:20 עזבת אותנו למה! -------------------------------------------------------------------------------- אורון: מי האמין שנצטרך לכתוב עליך בזמן עבר. כל מה שנכתוב לא יוכל לתאר את הצער והכאב שאנו חשים מאז אותו תאריך נורא 5.7.99 אותו פיצוץ אדיר ששינה את חיינו, את אופיינו, אפשר להגיד מקצה לקצה. יש לי באופן אישי הרבה זיכרונות מתוקים איתך שהלוואי שהיו ממשיכים, ולא נקטעים בצורה כה..... אין לי שום מילה מתאימה שתוכל לתאר את הרגשתי. במחלקה שלנו לפכות בתקופה האחרונה יש מן התרוממות ועלייה מסוימת במורל בשיבוש ובאחריות אבל למרות זאת אף פעם לא נהיה מחלקה מושלמת כי תמיד יהיה אצלנו את ההרגשה שאתה לא נמצא איתנו עם הבדיחות, הצחוקים והשטויות שלך. אורון, בכל דבר שאנו עושים אנו חושבים ואומרים נו מה אורון היה עושה ומה אורון היה אומר על שתדע לך שתמיד תישאר בליבנו ובזיכרוננו ולא נשכח אותך לעולם. מתגעגעים אליך "בזכרוננו תישאר לעד" אלעד כוכבי, מח" 3. -------------------------------------------------------------------------------- משפחת פרטוק, מזל ויקטור ,גיא, אורטל ונדב היקרים, יקירכם, טוראי אורון פרטוק, זכרונו לכרכה, נפל חלל ביום כ"א בתמוז התשנ"ט, 5 ביולי 1999, בתאונת אימונים. אורון הצטרף לשורות חטיבת הצנחנים לפני כארבעה חודשים, כאשר כולו מלא נכונות ורצון עז להיות לוחם ולתרום כמיטב יכולתו. ברור כי מוטיבציה כזו צומחת מחינוך ארוך שנים לערכים. מזה שנים מלווה אני חברים וחיילים בדרכם האחרונה, ויודע אני כי נפילתו של חייל בתאונת אימונים כואבת מכל. אנחנו משפחת הצנחנים, נזכור את היפה והטוב שהיה באורון, התנדבותו ורעותו, רצונו העז להמשיך ולהתמודד עם מכאובי הרגליים מהמסעות והאימונים, הרוח הטובה שתמיד ליוותה אותו, תוך הקרנת אופטימיות אינסופית, תכונות שעליהן נגדל ונחנך דורות של צנחנים חדשים. ההיסטוריה של לוחמי הצנחנים שזורה בחללי החטיבה, שבדמם הניגר השאירו צוואה להמשיך בדרכם ולהשתדל כמיטב יכולתם, צוואה שעליה התחנכו אורון וחבריו הצנחנים. אנו נמשיך בדרכו של אורון לעשות למען ביטחון העם והמדינה, ולפעול לחיזוק צבא ההגנה לישראל. אנו, מפקדי וחיילי חטיבת הצנחנים, מתחייבים שלא לשכוח את אורון ופועלו. מותו של אורון קשר אתכם, משפחה יקרה, מזל, ויקטור, גיא, אורטל ונדב, לקשר תמידי עם חטיבת הצנחנים ולוחמיה. לעולם יישאר אורון צנחן ולוחם בן 19. נזכור את אורון תמיד ונחזק את ידיכם בכל עת. מי יתן ולא תדעו עוד צער. יהי זכרו ברוך. יוסי בכר, סגן אלוף מפקד היחידה בית הספר המקיף השש שנתי צפת