פינה מקופלת: טוראי עופר גניש נפל כ"ח באלול תשמ"ד (25.9.1984) נפל בגיל 18 בגוש עציון. נקבר בצפת עוד לפני לידתו חשה אמו של עופר כי בביטנה יש תינוק פעיל מאוד. ומכיוון שהעופר הוא חיה זריזה, קלת רגליים ויפה החליטה לקרוא לרך הנולד עופר. ואכן עופר היה תינוק יפה. כשעופר היה בן שנה ושמונה חודשים נפטר אביו ועופר גדל מבלי שממש הכירו כראוי. את שלוש שנות לימודיו הראשונות בבית הספר היסודי למד בבית הספר "כדורי" בגלל ניתוח שעברה אמו. לאחר מכן חזר לצפת ולמד בבית הספר היסודי ממלכתי ג' בעיר. את המשך לימודיו עשה בבית הספר התיכון העיוני בצפת. עופר אהב מאוד מוזיקה כשהזמרים האהובים עליו היו בוב דילן ובוב מרלי. כן היה לו אוסף תקליטים גדול בביתו. עופר גם אהב מאוד לרקוד דיסקו. הוא השתתף בתחרויות ריקודים ואף קיבל תקליט במתנה כשזכה במקום הראשון. במיוחד היה ידוע עופר כספורטאי בכל רמ"ח איבריו. הוא התעניין בכל ענפי הספורט ובמיוחד אהב לשחק כדורגל. הוא גם שיחק בקבוצת הנוער של "הפועל צפת". ובביתו יש אוסף של תעודות המעידות על הצטיינותו בכדורגל ובכדורסל. עופר מאוד אהב חיות. הוא גידל בביתו תרנגולת שקיבל מדודיו וכלב בשם "מושמוש". באחד הימים הלכה אמו והכלב לצפות במשחק כדורגל בו השתתף עופר. הכלב, שהיה קשור מאוד לעופר, ראה כיצד כולם רודפים אחריו, ניתק את השרשרת ורץ למגרש. השחקנים פחדו מהכלב ועופר הבקיע גול. מאז רצה עופר שהכלב יגיע לכל משחק. עופר היה מאוד שובב ואהב מאוד מתיחות. חבריו הגדירו אותו כליצן מספר אחד. כמו כן, מספרים עליו כי החיוך לא מש משפתיו. "הצחוק הוא תרופה למצבים קשים" כך נהג לומר. קשה היה להרגיז אותו למרות שהוא הרגיז אחרים במתיחותיו והלצותיו. הוא היה אדם שמח ולא נהג להתלונן. כתלמיד בתיכון התלוננו מוריו שמחברותיו ריקות והיה נוהג לקרוא את התשובות לשיעורי הבית מהראש. באחת הפעמים אמר עופר למורה הכועסת: "מה את רוצה שהחומר יהיה במחברת או בראש?" הכי אהב ללמוד תנ"ך והיסטוריה. כמו כן אהב מאוד ללמוד שפות, ולמד אנגלית, וצרפתית כשערבית למד באופן עצמי מחוברות שקנתה לו אמו. עופר מאוד אהב לקרוא אנציקלופדיות ובעיקר "טיים לייף" ואת האנציקלופדיה העברית. הוא התעניין מאוד ברפואת נשים. הוא אמר לאחיו כי הוא היה רוצה לעזור לנשים כי החיים שלהן קשים ואף אחד לא מתעניין בחיים שלהן. הוא חשב רבות על רפואת נשים. הוא טען שהנשים מסכנות כי הן סובלות. בין יתר תחביביו אהב לרקום ולצייר. אמו לימדה אותו מגיל צעיר לרקום והיתה לו סבלנות רבה בשביל זה. הוא גם ידע לסרוג. בזמן לימודיו בתיכון נהג עופר גם להתנדב למשמר האזרחי. הוא יצא למטווחים והרבה לצאת לשמירות. עופר היה גם ידוע בזיקתו לדת. הוא נהג ללכת כל יום לבית הכנסת לתפילת שחרית והניח תפילין. ובמיוחד אהב לבקר בבית הכנסת בחגים ובשבתות. אחת התוכניות של עופר ואחיו שלא התממשה היתה לרכוש את "גבעת האהבה" בדרך מראש פינה לצפת המשקיפה על כל אזור הצפון. לאחר שירותם הצבאי תכננו השנים להקים עמותה וליצור שם מקום מפגש לבני כל הדתות בעולם. בשנת לימודיו האחרונה בתיכון החליט עופר להקדים את הגיוס לצבא בשישה חודשים ויצא לשל"ת (שירות ללא תשלום). את הבגרות חשב להשלים מאוחר יותר כשהוא נהג לטעון כי אפשר ללמוד את כל ארבע השנים בתיכון בשלושה חודשים, ושסתם מבזבזים לנו את הזמן. הוא גם טען כי מערכת החינוך צריכה להתאים את עצמה לתלמידים ולא שהתלמידים יתאימו עצמם למסגרת. הוא חשב שאי אפשר כמו עדר לקחת את כולם למסלול אחד, כל אחד צריך לזרום במסלול שלו. וכך כחצי שנה לפני השירות הצבאי יצא עופר עם הגרעין של תנועת הצופים לראש הנקרה. אך המסגרת לא התאימה לו. הוא טען כי שעמם לו ואז התגייס לצבא. לפני שירותו הצבאי נהג עופר לומר כי הוא שואף להיות באחד הימים רמטכ"ל של צה"ל. הוא שאף לקרירה צבאית ולכן רצה להתגייס לצנחנים. ב- 19 באוגוסט 1984 התגייס לצבא, אבל בגלל בעיה של מכסות לא התקבל ליחידה בה רצה וחייבו אותו להצטרף לחיל ההנדסה. בהתחלה סירב ללכת להנדסה אבל אחר כך החליט שגם במסגרת יחידה זאת יוכל להגיע רחוק. משם תכנן להגיע לקורס קצינים. את השלב הראשון בטירונות עשה עופר במחנה עציון ליד ירושלים. בעת שירותו הצבאי שוב בלט עופר בכושר הגופני המעולה שלו ובליצנות שלו שלעיתים המפקדים לא עמדו בה. לאחר חודש וחצי בצבא לאחר סיום אימוניו במחנה הטירונים, בליל כ"ח באלול תשמ"ד (25.9.84) החליף חבר והוצב בעמדת ש"ג בשער המחנה. פליטת כדור קטלנית שלא מנשקו שלו שמה קץ לחייו. בן 18 וחצי שנים היה במותו. השאיר אחריו אם ואח. מפקד יחידתו כתב במכתב תנחומים לאמו: "נסיבות המקרה המצער היו בשעה שעופר עמד על המשמר במחנה בעמדת השער, כדי להחליף חבר שהלך לקבל את השי לראש השנה. כנראה נפלטה יריה ששמה קץ לחייו. למרות שהותו הקצרה בבסיס עופר נתגלה כעוזר לחבריו, בין המובילים במחלקה כאשר בשעות הקשות ידע לעודד ולהרגיע את חבריו, בייחוד בעזרת חוש ההומור המפותח שלו. בשל תכונות אלו ותכונה נוספת שהקנית לו את כאם בבית, עופר היה מיועד לתפקיד פיקודי במסלול הצבאי, אך הגורל גדע את הכוונות. כמפקד היחידה מרגיש אני צער עמוק על אובדנו של עופר, שהיה חייל כאח לי ככל החיילים האחרים בבסיס". עופר הונצח ע"י ספר תורה על שמו בבית הכנסת קיבוץ גלויות בצפת. כמו כן ליד ביריה יש אנדרטה לזכרו. חברים כותבים על עופר חבר! הוא עלה השמימה הוא לומד עכשיו תורה ואיתו נשמותיהם של האמא והאח ועברה לה שנה, שום דבר לא השתנה. זו אותה המנגינה והמילים, אבל הלב רוצה הרבה יותר מזה הוא בוכה ואומר, שהלכת לי חבר. אני יושב עכשיו לבד, מהרהר וחושב על הזמן הנפלא שבילינו בתיכון. וזוכר את המורים וזוכר ת'תלמידים ומחייך וצוחק על הקטעים אבל הלב הוא רוצה הרבה יותר מזה הוא בוכה ואומר הלכת לי חבר דקר ------------------------------------------------------------------------------ חברים מהמחלקה מספרים על עופר עופר: לעולם לא אשכח את דמותך השובבה הניצבת אל מול עיני, דמות אשר העלתה חיוך על פניהם של כל חבריך למחלקה. חיוך- אשר ליווה אותנו לאורך כל הדרך ושימש לנו כעזר רב בעיקר ברגעים הקשים. חיוך אשר יחסר לנו לעד. עמוס ניסים ------------------------------------------------------------------------------ דברי פרידה- מפקד הבסיס סא"ל סיימון רחמיאן עופר התגייס לחיל הנדסה כחייל מן המניין במחזור אוגוסט 84' וצורף לפלוגה ג', מחלקה 1. בתקופה הקצרה שבה שהה במחיצתנו נוכחנו מה רבה היא החיוניות הטמונה בבחור צעיר זה. חוש ההומור המפותח שהיה לשם דבר בפלוגה והיכולת לקבל כל מטלה, משימה או אפילו עונש כשחיוך על פניו העמידו את עופר במרכז חיי המחלקה כאחד מעמודי התווך שבה. המקרה המצער שפקד אותנו עם מותו של עופר לא במהרה ישכח מאיתנו והפער שהשאיר אחריו לא במהרה יסתם. עליכם חבריו לנשק מוטלות הזכות והחובה לשמור על קשר עם משפחתו של עופר ולשמר את זכרו. יהי זכרו ברוך ------------------------------------------------------------------------------ עופר אין מקום לתאר את הצער העמוק שהשארת לאחר שעזבת אותנו, חבריך, מפקדך ומשפחתך. וכל זאת לאחר תקופה קצרה כל כך שבה הספקת ללמד אותנו, מפקדך, מיהו עופר גניש. נדיר הוא שמפקד בדרגת מ"פ מכיר טירון כל כך טוב לאחר תקופה כל כך קצרה, כמו שאני הספקתי להכיר אותך, אבל במבט לאחור הדבר ברור לי וזאת מפני שאתה היית אדם מיוחד. אם בזאת שתוך תקופה קצרה זאת הספקת להתבלט במחלקתך, להנהיג אותם ולהעלות להם את המורל, ואם בזאת שבמשך כל התקופה הזאת הצלחת לדאוג לכאבי ראש קבועים אצל מפקדיך כיצד לטפל ולחנך אותך, אתה החייל הראשון והיחיד אשר הצליח לגרום לכך שסמל המחלקה יבוא אלי אובד עצות ולשאול איך ומה אפשר לעשות איתך, וכדי לגרום לדבר כזה צריך להיות אדם עם אישיות חזקה, ואכן כזה היית. מי יתן וירבו כמוך. באשר לאימך ולמשפחתך בטוח אני שיתאוששו מן הכאב הנורא הזה משום שכדי לגדל בן חזק ונפלא כמוך צריכים להיות חזקים לפחות כמוך. שולה היי חזקה עוז הרפז, מ"פ ג' ------------------------------------------------------------------------------ "צריך רק לחייך, רק לאהוב לא לפחד ולא לכאוב אז העולם בעצם לא כל כך נורא" אלה המילים המתאימות לך עופר. במסעות, בערבי הווי ב"סיירות לילה", החיוך לא מש משפתיך, ואדם המתבונן מהצד חושב שבעצם הודבק לך. עופר אדם עם אישיות, שמפקדיו לא יכלו לעמוד מולו, תמיד היו אובדי עצות. מותך הביא צער רב לחבריך, למפקדיך, ועל אחת כמה וכמה למשפחתך. עופר אתה עדיין מתהלך בתוכנו, ואנו מפקדיך, חבריך וכמובן משפחתך נזכרים ברגעים יפים שעברנו יחד איתך ועינינו מתמלאות דמעות. הכרותך עימנו היתה קצרה, אך נהנינו מכל רגע ששהינו במחיצתך, העלית את מורל מחלקתך בזמן מסע, וגם כאשר אתה סחבת שני "קיטבגים" על הגב אף פעם לא נשברת ולא הראית לנו את כאבך. לך שולה הכאב עדיין טרי. אין מילים בפי להביע את הצער על אובדן בנך, אך כולי תקווה שתחזיקי מעמד חזקי ואמצי ניצה, פקידה פלוגתית ------------------------------------------------------------------------------ עופר עופר: הוא הבן, האיילה שזה עתה נולד לחיים פקח עיניו עופר: הוא הכינוי לאהוב חביב הוא זה שהיה צוחק ומחניף ולעולם לעולם לא היה מעציב. עופר: הוא הגבר שבגדים ירוקים לבש הוא זה ששמר מפני אויבים ובקור ובחום מבלי לומר נואש עופר: זכרונות רחוקים רחוקים נשארו אך אותך לעולם לא נשכח כי איתך נלך גם אנחנו באחד מהימים ושוב ביחד נשב כשאנחנו צוחקים שרית בלילי ------------------------------------------------------------------------------ עופר עופר: אותך לעולם לא נשכח כי היית נשמה עכשיו כשאתה למטה שם באדמה אינני יודעת מה לומר. עופר: אתה נעלמת ולא חזרת אתה לא רוצה לשוב למה, למה העולם כה אכזר??? אתה חסר בעולם כעת אתה זה שנתן את שמחת החיים עופר: אהבת את אמא אהבת גם את אחיך אבל אתה, אתה זה שלא נראה עוד לעולם. כמה שהעולם אכזר. "כרחם אב על בנים ריחם ה' על יראיו, כי הוא ידע יצרנו יזכור כי עפר אנחנו… " (תהילים ק"ג י"ג- י"ד) טלי יצחק ------------------------------------------------------------------------------ עופר הוא אדם בעל אישיות מיוחדת במינה שהשאירה חותמה עלי המון זמן. הוא חייל טוב ובעל פוטנציאל מעולה להמשיך ולעלות בסולם הדרגות- וזה היה רצונו. עופר היה מבין היחידים שלא היה "לחוץ", היה כזה רגוע ולקח הכל ב"כייף". פעמים קיבל על זה מנה מן המפקדים אך תמיד חזר כאילו כלום לא קרה, בחיוך ממזרי כזה על פניו שהביעו המון. בקיצור, ומכל הלב, עופר הוא החבר המדליק ביותר שהכרתי והמון עליו לספר יכולתי כי עופר אדם שסביבו הסיפורים באלפיהם מתרוצצים. זהו עופר… והרבה יותר… בן תורה חיים הוא היה, קשה לכתוב על נושא כזה, קשה לעכל אסון כזה. הוא היה משהו חי בתוכנו. הוא היה משהו תוסס בעינינו, משהו שלא יכולת שלא להרגיש בנוכחותו. הצחיק, שר והשתולל. איך אפשר לחשוב שהוא כבר לא איתנו, ואיך אפשר לחשוב שאדם אשר יצא איתך למסעות, צחק איתך, סבל איתך, וכייף איתך, אינו נמצא איתך עוד. לבסוף אינני חושב שאפשר לתאר אדם כמו עופר גניש במילים. "מילים לא אומרות מאום" (שלום חנוך) שי צביאל ------------------------------------------------------------------------------ משהו על עופר קשה מאוד לדבר על עופר בלשון עבר. התגייסנו יחד ב- 19 באוגוסט וכבר בבקו"ם עופר היה הבדרן של המחלקה, ולא נתן לנו לישון בלילה. במפקדים זילזל וצחק איתם ועליהם ובגלל זה התחיל "לשפוך" שכיבות שמיכה. התנדבנו יחד לצנחנים, אך בגלל מכסות לא קיבלו אותנו. כשרצו לפנות אותנו להנדסה, כמו כולם, לא רצינו וכמעט שהכניסו אותנו לכלא בגלל זה. אבל בסוף ליד פתח המעצר אמרנו שאנחנו רוצים ללכת להנדסה. עברנו שרשרת חיול והגענו להנדסה. הגענו ביום השלישי של הטירונות אבל עד שנכנסנו למסלול של כולם זה היה רק כעבור שבוע מתחילת הטירונות. גם במחלקה הזאת עופר היה הבדרן אבל לא פעם דבר זה היה לרעתו כי היו "מטרטרים" אותו על שטויות שעשה. סך הכל היה כיף ונחמד להיות עם עופר את התקופה הזאת, חבל שהתקופה הזאת נגמרה כך. רונן גולדשטיי ------------------------------------------------------------------------------ ן עופר גניש מה אומר מה אוסיף? תמיד ראשון במסעות במסלולים יוצא אחרון ומגיע ראשון ובכלל בכושרו הגופני עובר אותנו בקלילות. הכושר הולך ביחד עם ההומור, והומור לא היה חסר. תמיד הצחיק, תמיד היה בראש הליצנים - שר סיסמאות מהרדיו כאשר כולם מתגלגלים על הרצפה - אפילו המפקדים. מספר בדיחות, ובעיקר המוזיקה האהובה בקולי קולות - בטייפ שאותו הביא מצפת ביום שבת ב- 24:00 בלילה. עופר שהה במחלקה ימים כלילות ועבר איתה את כל המסלול בטוב וברע. שגיא מצה ------------------------------------------------------------------------------ קצת על עופר מה אגיד לכם- בחור מיוחד. למה מיוחד? מכיוון שברגע אחד היית כועס עליו והוא בבדיחה אחת שלו הרגיע לך את הכל וגרם לך לשכוח ולצחוק עד מוות. אך באמת קשה לתאר במילים דברים שעשה - כל הבדיחות, השטויות ומעשים אחרים. היית צריך להיות נוכח במקום בזמן שעופר היה זורק מילה, ורק במילה אחת היה "שופך" מצחוק אותנו ואת המפקד. הייתי מספר לחברי בבית על עופר, והם בלי שפגשו בו - היו "גנובים" עליו. בן אדם שמבקש שיריצו אותו - זה כבר היה קשה להאמין - אך כזה היה עופר. זהו עופר הליצן, המצחיק וה"גנוב". אך גם את עופר הרציני והמשקיע הכרנו, אותו עופר, שבמסע השבעה רץ הלוך ושוב בין המ"פ לבין המחלקה שלו שנעזרה בו ברגעים הקשים. על מסע זה זכה עופר לשבחים מהמ"פ ומכולם. אך גם בדברים אחרים הראה עופר את צידו הרציני. עופר תחסר לנו ולכולם יחד יוני קליימן ------------------------------------------------------------------------------ עופר עופר, אדם בעל כוח סבל, חייל שיכול לעמוד בלחצים מעל לכל חייל אחר במחלקה, חייל בעל כשרונות טבעיים שאלוהים העניק לו. גמיש, חייכן, רוב הזמן צוחק - אדם שהשקיע וביקש להגיע כמה שיותר קדימה. תמיד מעל כולם באימונים בעל שיאים במחלקה. אדם שאהב להצחיק את המחלקה. בכל הזדמנות שהיתה לו היה זורק בדיחה. כולם היו צוחקים עד שהמפקדים לא יכלו לעמוד רציניים והיו צוחקים יחד עם כל המחלקה. זה היה עופר ויקי יצחק, חבר למחלקה ------------------------------------------------------------------------------ עופר אתה היית הבדרן של המחלקה. אתה זה ששמרת אצלנו על המורל. כל הזמן צחקת והצחקת את כולם. אפילו המפקדים לא יכלו שלא לצחוק. בנוסף לחוש ההומור שלך, היית עם כושר גופני מעולה. לא היה אכפת לך שיטרטרו אותך. אתה אפילו נהנית מזה. כולם ידעו שבגלל זה אתה חייל טוב. היית בחור חזק ולכן עזרת לכולם, במסעות ובמד"סים. עופר- היית בחור לעניין, ואנו המחלקה בפרט אני לא אשכח אותך. עמוס עיד ------------------------------------------------------------------------------ משהו על עופר לכתוב על עופר זה דבר קשה. זה קשה מפני שעופר היה תופעה. עופר הוא לא סתם בחור. הוא משהו מיוחד. הדבר ניכר כבר ביום הראשון שהוא הגיע. איך שהוא הגיע התחיל "הבלאגן". פתאום החלה לנשב רוח חיים במחלקה. פתאום אנשים התעוררו, התחילו לצחוק, לצעוק. משהו קרה למחלקה ולא ידענו מה. אחרי כמה ימים הבנו- גניש- כך קראנו לו. הבחור החדש שהצטרף אלינו, היה הסיבה לאוירה החדשה. כבר במסדר הראשון שהיה לו המפקד העיר לו על הרעש שמסביבו. גניש עשה לו מין כזה פרצוף, שהמפקד לא יכל להתאפק וחייך. אז כבר ידענו שגניש חשוב למחלקה. הוא העלה את המורל העלה חיוכים על שפתי כולם, ולעיתים פרצנו בצחוק. גניש עשה יותר מכולם. היה רץ ומתאמן מעבר למקובל ובכל זאת אף פעם לא התעייף. אף פעם לא היה ממורמר. הוא היה נפלא ובהחלט חסר למחלקה. על אימו להתגאות בכך שזכתה לגדל ולחנך ילד כמוהו. כן ירבו החיילים כמותו בצה"ל ובישראל ליאב ------------------------------------------------------------------------------ "… עופר עם פינת הסמל על הגב גש אל הקו הלבן (ליד המפקדה)" "תוך 30 שניות מסביב לבלון הגז" אך עופר חוזר בחיוך, ומבקש עוד סיבוב. עופר שחייכת תמיד, לא נשכח לעד ולעולמים. חברך, שלמה עזרא חבר- עופר גניש ז"ל ------------------------------------------------------------------------------ עופר היה חסון ותמיר. בעיני מפקדיו היה "פנתר". הוא אהב לעזור לחבריו בשעות הקשות, הוא שאף תמיד לטוב ביותר ומעולם לא הסתפק במועט. עופר תמיד סיפר על שאיפותיו להתקדם בסולם הדרגות ולהגיע לקצונה. עופר גניש היה הבחור המבריק במחלקה וכבר התבלט בטיבו במסע ההשבעה וכקשר המ"פ סיים את המסע- היה כמצטיין בפלוגה. עופר התגלה כבר בהתחלה כבחור בעל חוש הומור מפותח מאוד, ולא אחת הצליח להצחיק את המפקדים "הקשוחים" ביותר. כחבר - אני רואה את עופר בדמות קלאסית של חייל, חבר וידיד בעל עת. לצה"ל אבד חייל אחד מן הגדולים לעתיד. למדינה אבד אזרח חשוב מאוד, ולנו החברים אבד חבר שלא ישוב כמותו לעולם. יהי זכרו ברוך אלמליח שלמה ------------------------------------------------------------------------------ הוא הגיע אלינו במלוא כוחו הוא הגיע אלינו במלוא המרץ הוא נתן לנו את כולו הוא נתן לנו מעצמו עזבת אותנו - אבל אנחנו לא. איתך עברנו תקופה קשה. אותך גניש - נזכור לעד. מוטי גוזל ------------------------------------------------------------------------------ ן חברים מהילדות מספרים על עופר עופר הדמעות לא פסקו מלרדת ספק אם יסתיימו בכלל… הזכרונות הרחוקים שימשו כמרפא לפצע שנפער ואולי לא יגליד בכלל… גרזן שפגע בגבעול החיים גרזן שגדע פרחים קטנים עכשיו נותרה ערימת עפר ושלט קטן ורעוע מעט הזכרון הרחוקים הוא לא ישוב לעולמים אביגיל הראל מיה אשבל נגזר והלכת חבר טוב והשלום עודו מפריד ביננו אבל ומיותם הלכת חברי הטוב לעולם. חרוש כאב, חורק שן, עד טיפת אויר אחרונה עד עלות השחר יום חדש בא נאבקנו שם יחד חברי הטוב יד ימין עמך לצידך, אתה נאחז בחיים ואנו כך נואש לא אמרת מרחף בין מציאות לחלום נגזר והלכת חברי הטוב בלי לשאול למה? לאן… בלי לתמוה הכיצד? כך נגזר והלכת ואנו- לבד. שוב לא תאיר את הדרך חברי הטוב בצער מי יתמוך? מי יושיט לנו יד? נגזר והלכת לא תשוב עוד חברי הטוב והשלום בנינו בוכה לעד. חרון אין אונים צער מרומים חונקות הדמעות וצורבות את הלב. נגזר והלכת חברי הטוב עופר והשלום בינינו יזעק בכאב דקר עופר כותב את רוב החומר חרטתי בזיכרוני בשנים שחייתי ולמדתי בביה"ס: "כדורי" מגיל 6-10 חומר זה רוכז ונכתב : 22.2.04 בשעה 4:00 לפנות בוקר. עופר עופר גינש- תסביך שאין בכוח תלין או, פסיכולוג גדול לשנות כמו שאין בכוחו של האדם לשנות את- מחזוריות הטבע. האם אני אצליח? לאמי! לאמי שולה שחינכה אותי את החינוך הטוב ביותר עלי- אדמות שאפשר לחנך, ואת החשוב ביותר ,לא להיכנע. גם אם הדבר יעלה לי בחיי. ולא לשווא נחשב סיפור חייה של אמי, לטרגי ביותר שאישה יכולה לסבול, ולהתייצב איתנה מולו. החוק בעולם,דומה הוא לרובוט חסר רגישות,שבזה הוא נבדל מאדם, ואנחנו מדמים עצמנו לאותם רובוטים: סוף הדרך העולם שכח רגש מהו! לאן ברחו הרחמים-עולם?! אני לא מחפש רחמים-אלא-צדק! כלל בחיים:"אדם אשר לא נפגע בחייו פיזית או נפשית לעולם לא ידע להעריך את החיים". "אלוהים ברא את העולם- ושכח לברוא את הרחמים". "אהבה אמיתת היא אהבה שלא צריך לתדלק אותה". "תליינים תולים בלי לדעת את מי הם תולים- כמו כל בני האדם". אל תעבדו את האלוהים "כמו"המחופסים" אבל לפחות תעזרו... תאמינו, באלוהים שברא אתכם". העולם הבא זה תרוץ לחשוב שחיים רק פעם אחת ושאין חיי עולם הבא. זהו מנגנון הגנה. כולם יגיעו בסוף למשפט צדק. איתם הם לא ייקחו כסף או תעודות , הם יגיעו למשפט ריקים, בלי גב ופרוטקציה. אז כמו שאמרו החכמים: עשו חשבון נפש. "לי עופר גיניש אין נבואת נחמה שתשמחו עליה" "אל תחכו למשיח הוא לא יגיע בשנים אלה..." "מה שמחזיק העם זו האמונה ולנו כבר אין - אמונה לא בבני הדם , לא בצדק ולא באלוהים". בית הספר המקיף השש שנתי צפת