פינה מקופלת: סמל שמעון בן-יצחק נפל י"ד בסיון תשמ"ג (26.5.1983) שמעון, בן שרה ומשה נולד בצפת בסמיכות להילולת רבי שמעון בר יוחאי ולכן קראו לו הוריו בשם זה. שמעון למד בבית הספר היסודי "ממלכתי ב" ולאחר מכן המשיך לימודיו בבית הספר התיכון "עמל" צפת. מנהל בית הספר דאז מר כבודי ז"ל הפך את שמעון לבן טיפוחיו. בתחילה שובץ שמעון במגמת חרטות אך לאחר בקשותיו הועבר למגמת האלקטרוניקה. שמעון אהב לטייל במקומות רבים כמו כן על-פי עדות מוריו ידע לפתור לשביעות רצון כולם גם בעיות שהתעוררו בבית הספר עם מורים, תלמידים והורים. בשנת 1977 התגייס לצבא ושירת בחיל האויר כטכנאי ביחידת נ.מ. בתקופת שירותו הצבאי שירת לשביעות רצון מפקדיו רחוק מביתו. מפקדיו ובני משפחתו סיפרו כי שמעון היה קשור מאוד לסבתו. הוא עשה כל מה שביקשו ממנו אך ביקש שיאפשרו לו ביום שישי לצאת כדי ללכת לבקר את הסבתא. לאחר שירותו הצבאי הזמין אותו מנהל ביה"ס מר כבודי ז"ל לעבור לראשון לציון ולעבוד בבית הספר "עמית" אותו ניהל. בתחילה הציע לו להיות איש בטחון בבית הספר ומורה לספורט. שמעון עבד אם כן, בבקרים בהוראה ואילו אחר הצהרים למד בבית הספר סינגלובסקי בתל-אביב והוסמך להוראה. בהמשך שימש בבית הספר "עמית" כרכז שכבה ורכז מקצועי. הוא לימד בבית ספר זה כשלוש שנים. בשעות הערב ניהל בבית הספר לימודי ערב למבוגרים. שמעון היה ידוע בזיקתו למסורת ולדת. בימי שבת תמיד ראו אותו עם ספר תהילים או ספר תנ"ך. הוא הקפיד כל השבוע להתפלל תפילת שחרית ולהניח תפילין. בבסיס היה פותח את בית הכנסת ובמשך הזמן החיילים שאהבו אותו הצטרפו אליו לתפילות. הסיפור הבא משקף את זיקתו לדת ואת אהבת האדם שהיתה לו: יום אחד שמעון עבר באזור תחנת "אגד" בצפת. הוא ראה איש יושב ובוכה. הוא ניגש לשאול מה קרה והאיש סיפר לו כי ארנקו אבד ואין לו יכולת לנסוע לביתו בטבריה. שמעון הביא את האיש לביתו, צייד אותו בצידה לדרך ובדמי הנסיעה ואף ליווה אותו לתחנת האוטובוס. כשאביו הגיע הביתה וראה אותו כל כך מאושר סיפר לו שמעון, שהוא שמח שעשה מצווה. בחופשה האחרונה לפני שנהרג לקח את הוריו לטיול בטבריה. בסוף היום כשחזרו לצפת הציע שמעון לנסוע גם לקבר רבי שמעון בר יוחאי בהזדמנות זאת. אבל האב שהתעייף אמר בהזדמנות אחרת. יותר לא ראה האב את בנו. שמעון יצא ללבנון עם יחידת התותחנים בה שירת במילואים . הוא מיהר לחזור כדי לא לעכב חבר שהיה צריך לצאת לחופשה. דרומית לחצביה הפעילו מחבלים מטען צד שפגע באוטובוס בו נסעו ושמעון נהרג. שמעון שימש דוגמה כבחור למופת, דייקן, שקט, מנומס, שקדן. תמיד חייך, לא נהג להתלונן והיה ידוע כחבר טוב וכתלמיד חכם הדבק בדת. שמעון השאיר אחריו הורים, שבעה אחים ואחות אחת. משפחתו הקימה לזכרו ספריה תורנית. ========================================= כותבים על שמעון בן יצחק ז"ל ימים של אבל ימים של אבל לכולנו על מה שקרה לנו. המורה שלנו איננו איתנו כאן… רק זכרון נשאר ממנו. וטוב הלב שעל פניו תמיד ריחף בליבנו עדיין נשאר חרוט. ללבנון יצא ומשם לא זכה לשוב. אותנו עזב לעולמים ומותו מות גיבור, מות לוחמים. למען מטרה נעלה נפל וכך מקומו מיותם נשאר. ואפילו הפרח הורוד שבחדרו נבל… חבל. נכון! הוא אחד מיני רבים שנופלים אך הוא הבחור שתמיד שמר על עלומים. עדיין לא הספיק להרגיש את טעם החיים וכבר איננו עוד… יהי זכרו ברוך!!! כיתה יא - 5 שרטוט מכונות דברים שנאמרו ביום השבעה בבית הספר. ========================================= בס"ד יום רביעי ד תמוז 15.7.83 לזכרו של שמעון בן-יצחק הי"ד כמורה וכחבר היה שמעון דוגמה טובה מאוד. ראשית יש לציין שכמורה היה מסור מאוד לתלמידיו, טיפל בכל תלמיד באופן אישי, בנה את סדנת היתוך בצורה יפה וטובה מאוד. תמיד היה מוכן לקחת על עצמו משימות לא לו. ולפעמים גם משימות מעל ליכולתו ותמיד עמד בהן. היה תמיד חבר עם כולם. שאל תמיד במה אפשר לעזור לכל אחד. הוא קשר קשר חברי עם כל המורים ודאג לכל סביבתו תמיד. ידע תמיד לתת לזולת, ולפעמים על חשבון צרכיו הוא, וכך דאג לצרכי בית-הספר ולתלמידים. תמונתו ופועלו יהיו תמיד למול עיני. קווי דמותו יהיו תמיד דוגמה טובה למורים ולתלמידים בעבר, בהווה ובעתיד. יהי זכרו ברוך דוד אמיתי- מורה למכניקה ========================================= 27.5.83 מלחמת שלום הגליל שהחלה כמבצע הגנה מתמשכת כמלחמה לכל דבר, מלחמה התובעת מאתנו קורבנות כבדים. בעקבות חתימת חוזה השלום עם לבנון נדמה היה ששקטה זירת הקרב. דווקא כשחשבנו על הפוגה, על הרפיית מתח, ועל שלום נ פ ל ש מ ע ו ן לפני שלוש שנים הגעת לבית-הספר. צעיר, צנום, רציני ובוטח בעצמך. מאז עברת כברת דרך מוצלחת. מדריך, סיום קורס מדריכים בסינגלובסקי, מרכז סדנאות ריתוך ומכניקה, מרכז סדנאות אופטיקה, קצין בטחון בית-ספרנו ומנהל קורסי ערב של רשת עמל. שמעון, לראותך בכיתה היה תענוג. בקולך החזק והנמרץ, במשפטים קצרים אתה מסביר ומדריך. תלמידך לומדים ונהנים מעבודה בסדנתך. אלתורים שונים ומשונים ופתרונות לבעיות אין-ספור שנתגלו בסדנאות ובבית-הספר פתרת. שעות עבודה עם התחלה אבל ללא סוף הקדשת לבית הספר. כל דבר שלקחת על עצמך או שנתבקשת לבצע בוצע על ידך על הצד הטוב ביותר. כידיד וחבר וכבן משפחה יקר נחשבת לי ולנו המורים. בשיחות רבות למדתי להכירך, הייתי בטוח כי אם אזדקק לדבר מה, אוכל לפנות אליך בכל רגע ולקבל מיד עזרתך. שיחות הטלפון בינינו היו מתחילות במשפטיך: "הלו אבי! שמעון מדבר! מה נשמע? יש בעיות? אתה זקוק לעזרה?" ומיד מתפתחת שיחה ענינית ורצינית על כל נושא שהוא. שמעון, ביום שני הגעת מהמלואים לבית-הספר. ראשית מעשה ניגשת להשקות את הצמחים שבסדנתך, ואחר ישבנו במשך שעות ותכננו את מערך הסדנאות לשנה הבאה. התנצלת שאתה לא פה, כי אם במילואים, ואינך יכול לעזור בנעשה בסדנה, והבטחת שתחזור ביום שישי מהמילואים, היום, לבית-הספר. כואב ועצוב הוא שבעצם ימים אלה מגיע ציוד שהוזמן על ידך לסדנתך, ואין אתה פה לקבלו. שמעון!!! היית לנו חבר, מורה, אח צעיר, תמיד אהוד ואהוב. איום ונורא לומר שמעון… היית… שמעון… עשית…. קשה לנחם את משפחתך וקשה לנחם את עצמנו. שמעון!!! לא נשכחך לעולם. תמיד נזכרך צעיר, רציני וטוב לב. יהי זכרך ברוך ישינובסקי אבי- מורה דברים שנאמרו בשם המורים ביום השבעה בבית-הספר ========================================= 15.6.83 שמעון ידידי עד עתה אני לא מסוגל לקבל את שקרה עם שמעון בן-יצחק. לא מזמן דיברתי איתו בחדר המורים. הוא היה כרגיל, מנומס, לבבי ורציני. למרות הגיל הצעיר, 24 , היה אפשר ללמוד ממנו הרבה. לפי דעתי, הוא היה מורה מלידה. שמעון היה אהוב המורים והתלמידים. באופן אישי אני הכרתי את שמעון קרוב לשלוש שנים. אני זוכר, כשבפעם הראשונה באתי לבית-הספר להסתכלות, המנהל הזמין את שמעון שידריכני ויעזור לי. הוא עשה זאת ברצון, ומאז היינו חברים. תמיד אחרי כל פגישה היתה לי הרגשה נעימה. אין מילים לאסון הגדול… אני לא רוצה לומר את המילה "מוות", כי בשבילי שמעון בן-יצחק תמיד חי וקרוב. ג'יבריל לב - מורה בית הספר המקיף השש שנתי צפת