פינה מקופלת: סמל ברוך בן שמעון נפל ל' באדר א' תשנ"ב (5.3.1992) התנדבותיות למען הקהילה. הוא התנדב ל'משמר האזרחי' וזכה להוקרה על תפקודו במסגרת זו. בעת 'השירות הלאומי' בגזרת בית שאן היה חניך מצטיין. אהב רכיבה ושימש כעוזר למדריך בטיולי רכיבה. כן השתתף במופעי רכיבת ראווה והופיע לעיני קהל רב במסגרת הרודיאו. ברוך התגייס לצה"ל ביולי 1990 והתנדב לשרת ביחידת המסתערבים 'שמשון', שפעלה לאיתור מחבלים בחבל עזה ולכידתם. ביחידה זו התגלה כלוחם בעל יוזמה, תושיה ושמחת חיים. ביום ל' באדר תשנ"ב (5.3.1992) נפל בקרב. ברוך השתתף עם יחידתו בפעולה ללכידת מחבלים חמושים מדרום לכפר בני סוהילה באזור חאן יונס. המחבלים הסתתרו בקבוצת בניינים שהכוח סרק אותם. ברוך, שהיה בראש הכוח הפורץ, נפגע מצרור יריות שנורה בידי אחד המחבלים מטווח קצר, ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בצפת. השאיר אחריו הורים, שני אחים - אשר ואורי ואחות - נחמה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה כתב שר הביטחון משה ארנס, בין היתר, כי ברוך "נמנה עם טובי לוחמי היחידה וביצע כל מטלה שהוטלה עליו תוך מסירות ודבקות במטרה. ברוך היה בעל יוזמה ושמחת חיים". מפקדו כתב עליו שהיה "חלק מחבורה של לוחמים, שעוסקת במלחמה קשה ומסובכת, הכרוכה במתח רב ותעצומות נפש, שלא כל אדם יכול לעמוד בהן". המשפחה הוציאה חוברת לזכרו. כן הקדישה ספר תורה על שמו בבית-כנסת בצפת. מדי שנה מתקיימת לזכרו תחרות "ריצת ניווט בעקבות לוחמים". כותבים על ברוך הבן היקר לי ברוך אם ילד שעשועים מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד... חודש חודשיים הכל שוטף וזורם רק המוות קובע, זעקת האם. בדם וביזע גידלתיך בכאב ובלב דואב לויתיך תינוק יפה, שיער שחור כעורב . עניים בורקות , ולב חם ואוהב . אוי ילדי, פרח שלי, שהיה ניצן ואני השקתיו יום אחד יום, פרח קטן. ואכן פרחת, איך כיצד אתנחם? אם מותך בא לפתע. הכאבת? לעולם לא אדע. מותך זועק. עצוב ורועם. שהשחית את הפרח ללא רחם. האם אין זו העקידה על מזבח ארץ אהובה! ביקשת ממך,להיות מה שאניך דרשתי ממך לבגוד ברצונך אך אמא, אמרת, אל תדאגי למרות הכל, בי תתגאי למרות הכל בי תתגאי ובכלל הן ניכר האדם בחייו על פי אופיו ולא רק עפ"י ציוניו?! ואכן ממך שבעתי מלא הנחת אף כי ליבי התמלא מורא ופחד. אוי אלוהי! כמה ציפיתי לך בלילות כמה הזילו עיני דמעות. בשמחת חיים הדבקת את כולם. בשבילי היית הגדול בעולם. אמשיך לבכות ולומר קינוח. יום אחר יום וגם בלילות. על בני יקירי שלא ימשיך ללכת. חלף עם הרוח, כעלים ברוח בשלכת. תמונותיך אינם נותנים את ליבי לשכוח. הנר דולק-ובתמונות אתה נראה כה שמח. אך ליבי, ליבי. הכאב לא ידעך לעולם. רעם הצחוק, הרעש נדם. טרוף טורף בני ואיננו בידי בני עולה, בני דודנו. בקבר דומם, תשכב בני יקירי. ביום קר ובלילה שחור ואפרורי. זו אני אמך הכותבת לא אני אינני משוררה מילותי נכתבו בדם. הרי פצעי לא יגליד לעולם. יודעת אני כי הפרחים היפים נקטפים. בעודם באיבם, פורחים ומלבלבים כדי להשתל בגן האלוקים. יהי זכרך ברוך.... ברוך בני..... אמא -------------------------------------------------------------------------------- בני היקר. לא השארת פתק או סימן הסתלקת כך בלי לרמוז ולהיכן? לחפש לא אמרת ופתאום אתה אינך, נגוז זוכרת אני את היום בו יצאת לדרכך שלך נסעת נקטפת בידי שמים, ונשמתך עלתה מעלה מעלה לשמיים אבל אתה היקר הותרת אותנו בלעדיך - לעולם אמא -------------------------------------------------------------------------------- לברוך בני אשר לא אראה עוד ...... הזכרונות אשר ילווני כל חיי הדמעות הנגרות נידי יום מעיני, אינני שוכח את המלים המעצבנות אך גם לא הנשיקות המפייסות, תמיד קבלתי לאחר "הריבים" טפיחות בכתף, והרבה חיבוקים. לא אשכח את נשיקת ערב השבת לאחר תפילת ערבית נשאר המבט! ברוך בני היקר לי מאוד איך אשכח כמה אהבת לחיות תן לי כוח להמשיך את חיי בשביל בני הבית ובשביל אמך. חיי הם אינם חיים בלעדיך! אין בכוחי לכתוב יותר איתך ואותך אזכור לעולמים. אבא -------------------------------------------------------------------------------- ברוך אבדתנו קשה, קשה מאוד יודעים אנו, משפחתו הקרובה של ברוך, כי קשה האבדה גם למי שהכיר את ברוך- ובכלל יש אדם בעיר הזאת שלא הכיר אותו? ברוך ניחן בתכונות ואם אפשר לומר- ואפשר- בסגולות שמעטים מאיתנו זוכים. בכל חברה בא נמצא, חברה בה גדל, שפגש בטיול קצר, בגדנע, בשכונה, ברחוב, בחווה ובשרותו הצבאי הצליח להטביע את חותמו. כפי שהכרתם אותו הוא לא היה אדם שקט הוא היה רעשן, ברדקיסט שובב לא קטן. כפי שאתם זוכרים חבריו לבית הספר "בן שמעון" נשמע במסדרונות כמעט כל יום. אך ידעתם דבר אחד כי להיות בחברתו של ברוך ללא מצב רוח לא ניתן, בדיחות קטעי חקיינות מסרטים שאת רובם אם לא כולם ידע בע"פ, התערבויות שלא מהמציאות והכל כדי להצחיק ולצחוק, אולם למרות כל הליצנות שהיתה בברוך, ידענו כולנו, כי כאשר היה מוטל על ברוך תפקיד כלשהו, הוא היה מבצע אותו על הצד הטוב ביותר, ברצינות ובמסירות רבה. את ששת שנות חייו האחרונות השקיע בחום, באהבה ובמסירות בטיפול סוסים ובטיפוח חוות בת-יער, שהיתה לו לבית שני. ניתן לומר, כי ברוך גדל והתפתח עם החוה. ליחידה - יחידת שמשון שאף כל כך להגיע, ובכלל כל חייו גדל על מסורת הצבא. בביתנו זוכרים אנו כי הסיפורים העיקריים בחיי המשפחה היו על הצבא, מלחמות, קרבות והווי החיים הצבאיים. לברוך נראה הדבר ברור מאליו כי עליו לשרת את המולדת, להגן עליה לתת את המקסימום שניתן, כדי שהמדינה תהיה שלנו - וכך עשה! איבדנו בן. בן שהבית לעולם לא יהיה כפי שהיה בלעדיו. לא לחינם איבדנו את ברוך, ברוך נפל למטרה נעלה ביותר- הגנת המדינה. בנינו - אחינו נפל מות גיבורים. אנו שלא נזכה לראות את ברוך, לא נזכה לראות אותו מגדל משפחה וממשיך את מסורת משפחתנו, מבקשים מכם, חברים לבית הספר, לכיתה, "אחיו" ליחידה, כי אתם כשתגדלו משפחות, לעולם לא תשכחו את ברוך, בידכם מופקדת החובה לספר למשפחותיכם, לילדיכם לעתיד, על ברוך. על חייל שהיה כאח, חייל שנפל בכדי להגן עלי ועליך, על מדינת ישראל- מדינתנו. שמרו על עצמכם "ויהי זכרך ברוך" - בנינו ואחינו. נחמה אחותך. -------------------------------------------------------------------------------- לראות דמויות חולפות בחצרות אפלות זכרון יחיד מרחק עטוף דמעה אי-שם לראות לזכור תווי פניך מראה עיניך ליבך משור רחמים טוב עינך גופך שנדם ונדם עכשיו הכל רחוק הכל זכרון עכשיו דמעות זורמות מרטיבות חלומות של אדם בודד ליבך נמס עכשיו גופך הפך עפר והכל הכל נגמר… -------------------------------------------------------------------------------- ברוך אתמול ראיתי חייל. דמעה זלגה לי, כל כך רציתי לראותך. הוא צעד עם כומתה אדומה, בגאוה, בדיוק כמוך! או, כל כך רציתי אותך איתי, פה ועכשיו. היום ראיתי חייל, שוב זלגה לי דמעה. חשבתי עליך - אך הפעם ברוך, לא בגלל שהוא צעד בגאוה הוא לא יכל לצעוד. הוא היה נכה. ניסיתי לדמיין אותך- והפעם, במקום אי שם למעלה, או פה למטה, יושב על כסא גלגלים, ושוב זלגה לי דמעה. לדמיין אותך רץ, משתולל, צוחק, משחק ופתאום חסל… אתה בכסא גלגלים. לא, ברוך, זה פשוט לא מסתדר בדמיונות ובמחשבות שלי, אך אוי, אלוהים, כמה הייתי נותנת כדי לראותך- אפילו בכסא גלגלים. אחותך נחמה -------------------------------------------------------------------------------- להיות איתך ברגעים האחרונים לא ניתן לי לזכור אותך ברגעיך האחרונים אינני יכולה להיזכר בדמעות הזולגות מעיניך ומעיני להרגיש את לחיצת ידינו ולומר "להתראות בוזי, תעשי חיים" אינני יכולה אוי ברוך, לו ידענו כי זוהי פרידתנו האחרונה, האם כך היתה הפרידה? אני אוהבת אותך אח, ומצטערת על כל רגע שאיבדנו יחד על מריבות בין אחים: "תרים את החולצה" "תסדר את המיטה" "תפסיק לעשות בלגן" למי אומר זאת עכשיו? להיזכר בחינך או במילותיך "תעשי כישוף- מכשפה… " אינני יודעת לצחוק, לבכות? היית כל כך מיוחד ילד. האם כך אתה נוהג אלוהים, לקחת את כל המיוחדים? נחמה אחותך -------------------------------------------------------------------------------- אח היה לי… פי נאלם, נטול מילים ולבי מלא - למי אגלה… מלותי דלות, אך כואבות. מילה ועוד מילה מהתחלה - מלותי יקרעו ערפילים כברק כרעם אך לא זה מה שרציתי לכתוב כיצד אכתוב עליך אחי האהוב בקרבי אני נושאת את דמותך - לעולם צעירה, כפרח בקרבי, צרורה טהורה ברורה- יפה וחכמה אין על מצחה קמט אין בעיניה יגון רק שמחה, רק צחוק עטויה היא אור עולם מביטה אלי מכל פינה ואינה מבינה על מה המהומה - הדמעות ניגרות מעיני אינני מצליחה להרגע כיצד הלכת לי אח מדוע השארת אותי בצד כיצד אבכך כמי שהיה אחי האהוב גבור התהילה- העבים ההרים לא ישחקו עוד עוברים עוברים ואינם. השמש זורחת צחוק ילדים אך בביתנו אנחה בשבת, בחג - אין שמחה. ומאין תבוא הרווחה? למי אספר למי אומר את שעובר עלי ומה שכבר עבר, היכן אותם ימים שמחים והיכן הלילות הארוכים ישבנו צחקנו וגם הרבצנו מתי סוף סוף יבקע האור אחותך - נחמה -------------------------------------------------------------------------------- אחי הצעיר ברוך… ברוך! לכתוב עליך זה קשה, זה כואב. לכתוב עליך בלשון עבר, זה צורב ברוך! אתה תמיד תשאר בעיני ברוך הקטן מלווה אותי, נמצא איתי, נושם אותי, זועק מתוכי. ברוך! קשה לי לכתוב עליך בלשון עבר קשה לי להאמין שאני בלעדיך מנסה לכתוב דברים ואיני מצליח… כל רגע בחייך היו צריכים להנציח להסריט ולא לכתוב. ברוך! אני נמצא ביחידה שהתגאית להיות בשורותיה- אתה היית בין הטובים בחייליה ובלוחמיה - מסרת את חייך על קדוש העם והארץ במותך ציוות לנו את החיים. "ברוך פודה ומציל" - פדית והצלת מי יודע כמה אך לא את עצמך, כי אתה אינך. אך נפשית אתה נמצא איתנו בכל מקום אתה חקוק אצלי עמוק בלב קשה, קשה לי בלעדיך! ברוך! כמה נורא, כמה קשה לי בשבת כאשר אני מגיע הביתה ואתה אינך, הבית ריק שומם- בלעדיך רק תמונותיך מביטות אלינו מכל עבר אני מנסה להבין כיצד זה אינך. כיצד אתה מחייך אלינו מתוך התמונה. ואני רוצה לגעת, לגעת - ואיני מגיע. אני הייתי הילד השקט ואתה היית הר געש לוהט ברוך לאבא ואמא קשה בלעדיך גם נחמה ואורי גלמודים בלעדיך ברוך אתה! וברוך תהיה! אחי האהוב, ברוך! אשי -------------------------------------------------------------------------------- ברוך אחד שתמיד ידע לצחוק ולקחת את החיים בקלות. בבית הספר לא היה מצטיין, אך בבדיחות וחיוכים היה אלוף האלופים. במסדרונות בית הספר אותו תמיד היו שומעים. ולכל הצגה אותו היו בוחרים וטוענים "בן שמעון הוא אחד מן הטובים!" את חייו האחרונים היה מבלה בטיפוח ובאהבת הסוסים, וסיפורים מהם יש באלפים. ואז הגיע הביתה, אומר: "אבא, גם אני ממשיך במסורת ילדי בן שמעון, גם אני בקרבי!" טוב לכתוב סיפורים על ברוך- אצטרך לכתוב מאות דפים. ברוך, אזכור אותך בליבי. כל חיי אמשיך בדרכך אשר הלכת, כל עוד נשמתי בי. ברוך, יהי זכרך ברוך! אחיך אורי -------------------------------------------------------------------------------- נסיעה לעזה בלילה קריר, כי הבחין שזמנו אוזל הוא אמר לי כבר פעם לפני פעולה, "אני יהרג או משהו כזה". כמו שחושבים על ברוך, כמו שרואים חייל שרואים חייל שאפתן כמו שלומדים לדעת מה עומד לקרות, כמו לפני המכה. ברוך היה בעזה- חייל בסגנון של מורעל מזירת הקרבות שעתים פעולה, אל זירת אבות אבותיו. בסיס מלא חיילים יהודים מתאמצים להראות חזקים תנו לנו סיבה לחיות צעק חייל והביט בתאריך, תשעים ושתים בסתו. תיכף יתברר שכולם נוסעים הלילה אל ברוך ככה הוא אומר מיד ומוסיף חול בה מלמעלה אז למה עזב אותי- בן דוד בשם ברוך, כן כמה, כמה זמן היה לנו ביחד. נמל התעופה ליד הדלפק מחכה לאחותו שתינחת, קוצר רוח נתקף, רואה את הכל, רואה הוא איך הרג. שמעתי יריות בחדר, רצתי לעברו, ראיתי אותו, יושב על ספסל קונה לי כוס לימונדה, יום שישי מחכה לבואה. לא היה לי ברור למה דווקא הוא, איפה בכלל הוא עכשיו הכל החל לזרז- אפילו הרציף, דעתי נטרפה. אז למה עזב אותי- בן דוד בשם ברוך, כן, כמה זמן היה לנו יחד. הכרזות ברמקול, אחותו כבר נחתה, ראיתי אותו בימיו הטובים, עבר זמן על שנינו, הו ברוך. ובצפת נמצאים הוריו, ואפילו חברתו מיכל, והמים עולים צלולים מהבור, עודני זקוק לליטוף שאחר לבוא, סתו אחד הוא יבוא. כך היה תמיד צוחק, לא רציני אז למה עזב אותי- בן דוד בשם ברוך כן, כמה, כמה זמן היה לנו ביחד? שיר זה נכתב לזיכרו של ברוך בן שמעון אשר נהרג בבני סוהילה בעת מילוי תפקידו מיכל בן שמעון -------------------------------------------------------------------------------- ברוך, מה להגיד, איך לכתוב אליך, צורב? כבר כמעט שנה חלפה, ובלעדיך קשה, קשה להתייחס אליך בלשון עבר- אתה עודנו, אתה בינינו, חלק מאיתנו, מכולנו. לפעמים ברוך, זה בכלל לא היה. בכלל לא היתה הלוויה, לא היה סוף פתאומי לכל זה ואתה תשוב כמו שהיית תמיד, עם אותו חיוך נצחי שאהבתי, ברוך הרי מחייך ולא ייתכן אחרת. זה פשוט לא יתכן, זה לא יכול לקרות לברוך שלי, כי בשבילי, ברוך, היית הכל - כמה נורא לומר היית. להתעורר בבוקר ולכמוה למשהו ממך, לחשוב בשבת שאולי, רק אולי, זו רק עוד שבת שנשארת. אך מודעות האבל צועקות אלי באותיות הדפוס - השחורות, הברורות, החדות, שחור לבן. אל תתווכחי עם האותיות האלו, מיכל, במודעה זה מוחשי מדי (הרבה מדי בשבילי). לנסות לשחזר ולדלות מנבכי זכרוני עוד חוויה משותפת, עוד רגע רומנטי, עוד מבט, עוד צליל, עוד תחושה, משהו, חלק ממה שהיה לנו ומתישהו ביום קר אחד, באמצע חאן יונס הלך מאיתנו, ומאז אני יכולה רק להזכר… לשחזר עד הסוף לשחזר ורק לשחזר, לעולם לא יותר. אך הזמן לא יניח לנו לשכוח, למענך, למעננו אנחנו ממשיכים לחייך (משתדלים, לפחות) לקום בבוקר, ללכת ולחזור, לראות ולשמוע, לחלק דברים עם עצמנו ועם אחרים. למענך, ברוך, הדברים ממשיכים לזרום ולנוע, להיוולד ולמות, אנחנו עוד בדרכים עם כל השאלות והכאבים, עם האלבומים התמידיים, והתמונות מכל הסוגים שלא נעלמות אף פעם, מה שהיה שלך ואתה שלו, חלול ממך, בלעדיך -כואב את חסרונך, כמונו שהשארת כאן. ברוך, לא הצלחתי למצוא סוף מתאים אולי כמו שהסוף שלך גם לא היה מתאים. אוהבת אותך ואתה חסר - כמה שאתה חסר… מיכל -------------------------------------------------------------------------------- הספד מפקד היחידה- סא"ל דני שחר ברוך- קשה לעמוד מול קבר פתוח, ולהספיד לוחם, שרק אתמול חייך והתבדח, והיה הרוח החיה בצוות ברק. היית חלק מחבורה של לוחמים, שעוסקת במלחמה קשה ומסובכת, שכרוכה במתח רב ותעצומות נפש, שלא כל אדם יכול לעמוד בה. התקופה הנוכחית, מאופיינת במאבק יום-יומי, מבצע רודף מבצע - במקום בילויים של שבתות וחגים, בחיק המשפחה, פעילות אינטנסיבית וקשה, ברמת סיכון גבוהה, בהקרבה אישית גבוהה. ביצעת את כל המשימות שהוטלו עליך, בצורה טובה ומקצועית, כשהחיוך אף פעם לא מש מפניך. ברוך, במבצע האחרון ממנו לא שבת, לחמת כגיבור אמיתי. פרצת לחדר בו היה מחבל שהמתין וירה בראשון שפרץ - אתה היית הראשון, ואתה נפגעת. למשפחה אין בפי ניחומים. דבר אחד תדעו - ברוך נפל כגיבור. תהיו חזקים, כפי שהיה רוצה שתהיו. ברוך- אתה תשאר תמיד חלק מאיתנו חלק מאותה חבורה שאיתה עברת כברת דרך ארוכה וקשה. יהי זכרך ברוך. -------------------------------------------------------------------------------- ברוך הכאב על אובדנך עצום ורב וכל מילה תתגמד ותתבזה בניסיון עלוב לתארך. מלבד היותך חייל מעולה, היית גם חבר טוב, מצחיק מאוד, לא מאפשר לכעוס עליך. מסדר את כל הענינים, מחבק אותי, מזיז אותי הצידה, סגירות אחרונות, תכנונים נוספים. לא פלא שהיית המודיעין של הצוות, הרי יכולת להסתובב בחופשיות בין כל המפקדים, לאסוף פרטים ולדווח לחברה. אין לי ספק שאם קיים עוד עולם מלבד עולמנו אתה תמצא בו את הדרך לפסגה. תשלוט בענינים שם למעלה, תפקח על יחידתך, על צוותך, על משפחתך ועל כל אשר הכרת. אנחנו כאן למטה, נזכור אותך לעד. שמחת החיים אשר השארת אצלנו, בכל אחד מאיתנו, נדבוק בה ובדרכה - דרכך. סופך היה סופו של גיבור, עד השניה האחרונה מוכן ללחימה, עירני, מחפש את האויב לראותו בעינים. האויב הסתתר, גילה אותנו קודם ואותך הראשון- אתה נפגעת, ואנו חיסלנו מיד את המחבל שניגלה כשפגע בך. קרובים אליך עד השניות האחרונות, קרובים אליך לנצח, מבטיחים להיות יותר חזקים, יותר עירניים, חסרי מעצורים, לדאוג למשפחתך ולהמשיך להתקדם מהמקום שבו אתה הפסקת. איתך ובהשראתך. בכל אחד מאיתנו קיים מקום בלב, שאינו עצור בפינה מקום בלב, שלא נותן מנוח- מקום שלך. יהי זכרך ברוך ברק ונדרמן - מ. והצוות -------------------------------------------------------------------------------- אנו צוות חגי די חדשים ביחידה לא הספקנו להכירך ממש, אבל החיוך הממזרי שלך שלא מש מפניך לעולם, ישאר איתנו תמיד. קשה לדבר עליך בעבר, כי בזמן הקצר שלנו יחד, השתדלת לתת עצות, וללמד אותנו דברים שיעזרו בעתיד. תמיד נזכור את אומץ הלב והנחישות שגילית בלי פחד הלכת ראשון ולא שבת… תמיד אומרים שהטובים הולכים ברוך - במותך הצדקת את המילים. ת.נ.צ.ב.ה צוות חגי -------------------------------------------------------------------------------- אכתוב מילים אכתוב אולי בשביל ימנע מכאוב אכתוב בשביל כל חברי, אולי לא שמחה קצת עצב רק תמיהה ודי עליך לכתוב חבר אהוב נשמה שנכנסה לתוך תוכנו פתאום אי שם ביום כאוב יצאה, יצאה היא מקרבנו. יגאל גאוטה -------------------------------------------------------------------------------- איך הלכת לי חבר… הלכת לצחוק עם המלאכים מעבר לעננה. המולה רועמת… שהפכה לדממה בוכיה. דמעות שנשפכות על דמך, דמעות על דמותך. … המלאכים הם עכשיו צוחקים המולה רועמת את משכנם הופכת ולנו זכרון… זכרון של חיוך נשאר לעד. חנן עדיקא, חבר צוות. -------------------------------------------------------------------------------- ברוך תמונות מרצדות במוחי חיוכים, רגעים של שמחה, תמונות מרצדות במוחי של ארון, של אמך שבוכה. פרחים רואה אני גם זקופים, ירוקי עלים. ולהב של סכין, ללא שום התראה שיורד וחותך גבעולים. שוב חיוכים מהולים בקולות של ריצת אנשים בבתים, מדרגות ושוב יריות ועשן וכאב וידיים שלא מוכנות להרפות- מארון שאמור לסמל לי אותך, מתמונות של פרחים, של חיוך, מדמותך, מחיים שהיו בשבילך, ושלך- ומשמך. סליחה אסף סלע צוות גיל שלומי -------------------------------------------------------------------------------- לברוך חלל עמוק נוצר בלב מקרב של דם ושל כאב. בו נפלת חבר יקר ועכשיו הכל דומם וקר עומדים המומים מעל קבר פתוח וקולך המוכר מהדהד ברוח ובמהרה קולות שמחת הנעורים הופכים לבני אלפים. דמותך החביבה והכה מוכרת נשארה בלב כולנו למזכרת הכאב גדול ואין מספיק מילים להביע את הצער העמוק שבפנים נזכור אותך בכל דרך אפשרית ורוחך תלווה אותנו בכל מקום וקרן זוית תשמש לנו דוגמה ללוחם, לחבר, לידיד ברוך- אותך נזכור תמיד. צוות שוקו -------------------------------------------------------------------------------- הוא היה בן עשרים ובשלב זה צחוקיו נקטעים הוא עבר עולם אך איתנו ישאר לעולם. ברוך תגיד לי אתה - מה עושים בלי חבר שכמותך? בנו חלל הותרת, לאחר שמאיתנו נפרדת אך את דמותך, ברוך, לעד נזכור ובליבנו אהבתנו אליך לעד ננצור. גיא בלקשטיין, חבר בצוות. -------------------------------------------------------------------------------- הננו כואבים את מות יקירנו חברנו ברוך, אשר נפל ב- ל' אדר תשנ"ב 5.3.92 במבצע למולדת אשר אהב ונתן לה את הנפש, חרף הרצון לחיות. רק החיוך על פניו הראה עד כמה אהב את החיים אך הם לא אותו… כולם אינם "מבינים" מה בעצם היה ומה בכלל הצער הרי נפגוש אותו מחר, מחרתיים ונאמר זה לזה מה נשמע, מה שלומך? ודבר לא אירע וחיים כהרגלם וו… ואז בעצם נדע שאנו במציאות והמחשבות הם רק ניחומים… ולמרות שקשה לפרש, ולהבין, אנחנו נושמים כעת את ההווה והעתיד והעבר רק זכרון מעורפל. אך נזכור את העוז, הגבורה, האומץ והאהבה שכולם ועוד, יחד עשו את החייל. יהי זכרך ברוך, בן שמעון יעקב אברהמי -------------------------------------------------------------------------------- האדם עץ השדה- ובשדה עצים רבים, חלקם עצומים בגודלם ובגילם. וחלקם שתילים רכים ובסוף הדרך נובלים כולם. יהיו כאלה שיבלו בגיל מופלג, וכאלה שיבלו בעודם צעירים וירוקים אותם תמיד נזכור מלבלבים. עץ שכזה היית אתה ברוך. שורשיך הרכים עוד לא נאחזו בלב האדמה, כעת אמך יושבת בחלון מסרבת להאמין אביך מתאבל ואחיך בוכים. אלוהים שבשמים, האדם צריך לחיות נשאר רק זכרון של חיוך, צחוק, שמתנקזים למצבת אבן - קרה, קוברת וסביבה הכל ממשיך לזרום. צוות תצפיתנים -------------------------------------------------------------------------------- בזה הרגע שוכב אני וכותב - איזה מין עולם זה אכזר וכואב, חושב פעם שניה, ומנסה לענות, אך את העולם הזה אי אפשר לשנות ברוך שהיה חברי וכמו אח לכל דבר הלך לעולמו ואת ליבי שבר, את החוויות והצחוקים אי אפשר לשכוח כי הם אלה שנתנו לנו הרבה הרבה כוח. רחוק אתה ממני, אך אל ליבי קרוב ויודע שאם היית כאן, היה הרבה יותר טוב, אך מה בעצם אפשר לעשות נגד גורל? אולי לבכות ואולי לצעוק אך גם זה לא יחזיר אלינו את הנגזל ברוך, אולי הגורל אכזר ושחור, אבל בליבי תמיד אותך אזכור. ועכשיו - מה עוד נותר- רק לכתוב ולהגיד את כל השאר: כי את ברוך לא נראה והוא אלינו לא ישוב אך בליבנו יהיה גיבור ואדם מאוד חשוב ומה עוד עליך אפשר לספר ולכתוב… שהיית קצת קטן אבל בעצם כל כך גדול וטוב. כבר אינני כועס, נגמרו הדמעות בעינים, האל הקדוש רצה שתהיה בשמים, הגורל הנדוש בא והפריד בין השניים ונשארתי לבד עם השיר, הכאב - ובלב עם איזה שהוא חור. ברוך אחי! אותך תמיד אזכור שלומי כהן -------------------------------------------------------------------------------- ברוך, הגעת אלינו לגמרי במקרה, בתור הבן של אמיל. זה היה במהלך משחקי ביריה. כבר אז החל הרומן שבינך לבין החווה, התחלת את עבודתך עם "לוליטה", לאחר מכן כעוזר מדריך בטיולי הרכיבה, והגעת, למרות גילך הצעיר, להדריך קבוצות מבוגרים וטיולי רכיבה ארוכים. כמובן שגם לעבודות נוספות שובצת אך תמיד נמשכת בחזרה לסוסים. למופע הרודאו בחווה הגיעו מאות אנשים, מכל רחבי הארץ, ואתה היית הכוכב, אני זוכר את קטע ההנחיה שלי: " ברוך בן שמעון, קופץ מצד לצד ומפגין שליטה מופלאה בסוס". כמו בכל רומן אמיתי, היו עליות וירידות, אך תמיד ידענו - אתה ואני - להמשיך קדימה. ופתאום אתה לפני גיוס, משתתף בחוג כושר קרבי, כהכנה לצה"ל, סופג מורשת קרב וסיפורי ותיקים- ואתה כבר לא אותו ילד שהכרתי. החווה לדעתי, שמשה עבורך לא רק מקום עבודה, אלא כבית שני, ואם באיזשהו מקום השפיעה אוירת החוה על החלטתך, זהו שכרנו. והנה אתה פתאום ביחידה מובחרת ובין המובילים שבה, ואתה הולך בעקבותיו של ברקי, מגיע הביתה לעיתים רחוקות, מותש, אך מתייצב כמו חייל ממושמע בחווה. ואז באה הידיעה הקשה… ברוך, רצת ראשון ונפגעת. נפלת מות גיבורים. יהיה זכרך ברוך! אברהם ואיתן חוות בת יער -------------------------------------------------------------------------------- 8.3.92 הכרתי את ברוך, כשהוא היה בכיתה י"ב. הם יצאו לשבוע אימון בגדנ"ע, בג'וערה, ואני הייתי המדריכה שלו. היו לי המון חניכים בגדנ"ע, אבל יש מעטים שאני זוכרת היטב. אחד מהם ברוך. אני זוכרת שבתחילת השבוע לא היה כ"כ קל איתו, כי הוא נורא אהב לצחוק, אבל במשך השבוע למדתי להעריך אותו, במיוחד בעקבות שעור, שנקרא "המחויבות לשרות הצבאי". ברוך סיפר על המשפחה הקרבית שלו, על זה שהוא רוצה להיות (וחובתו להיות) חייל קרבי, ואמר שהוא יתן הכל למען המדינה. אני זוכרת אותו בשיעור "שדאות", מרוח בבוץ, עם צמחים על הכובע, מתחבא וזוחל אל ה"יעד". וכמובן- את מסיבת הסיום שלהם, שהוא הרים, עם הרבה בדיחות וקטעי חקיינות ו"סרט תורכי"- עם אחד החברים שלו. אפשר היה לראות שהחברה אוהבים אותו. יצא לי גם לפגוש אותו מס' פעמים אחרי שהוא התגייס. נסענו יחד באוטובוס מספר פעמים. הבנתי מהסיפורים שלו, שהוא עושה דברים, שהשתיקה יפה להם, והייתי גאה שהוא היה גדנ"עי שלי. ופתאום ביום חמישי בלילה שמעתי משהו, לא הייתי בטוחה שקלטתי את השם נכון. חיכיתי לחדשות של אחת בלילה - וחטפתי צמרמורת. ההיכרות שלי עם ברוך היתה שטחית, בסה"כ, אבל למרות זאת חיבבתי אותו מאוד. קשה, קשה לי להאמין שהוא איננו. אוי אלוהים, אני כל כך מקווה שיש גן עדן, כ"כ כואב לי, ולא ברור לי העניין הזה, אין לי מילים להביע את הצער או אולי לנסות לנחם, רק רציתי שתדעו שגם אני מתאבלת אתכם. אביגיל גמליאל -------------------------------------------------------------------------------- לזכרו של ברוך בן שמעון ז"ל מדינת ישראל איננה רק פני החיים בה. מדינת ישראל היא גם פני אלו שהקריבו את חייהם למענה. אף על פי שאנו חיים והנופלים אינם בחיים, פעולותיהם, חלומותיהם, יצירותיהם והקרבתם מקרינה על כולנו והיא תקפה כנוכחותנו. ואכן, אין אומה בעולם שזכרון בניה שנפלו מהווה חלק כל כך ממשי בהוויה ובחיי היום יום. ברוך הוא סמל ודוגמא לכך שבית ספר אינו רק מוסד לרכישת ידע, מכבש לשיפור ציונים. ברוך בן שמעון הוא תוצר של אלפי משבצות קטנות שייצרו את התשבץ הגדול. התגאינו בברוך כשחזר לחופשות כשהוא לובש מדי צנחנים. התגאינו בברוך כשהסתובב בחצר ביה"ס וכומתת הצנחנים שלו תחובה בכיס, בחצי רישול, מתוכנן עד פרטי פרטים. הוא היה גאה במה שעשה ואנו היינו גאים בו. בביתו ובביה"ס ספג ברוך את יסודות החינוך שהביאוהו לעמוד מול קצין המיון ולבקש להתנדב ליחידה מובחרת. בביתו ובביה"ס רכש ברוך את האומץ הדרוש כדי לצאת בלילות חשובים ולבצע את כל אותם דברים שאנו שומעים ואיננו מבינים. ברוך בן שמעון תלמיד ביה"ס המקיף בצפת נהרג כשנשקו בידו, כשהוא מסתער ומגן על מדינת ישראל מפני מי שרוצים להרע לה. כמערכת חינוכית נמשיך לחנך את בנינו לאהבת מולדת. לאורו של ברוך ושל אלפי חבריו נמשיך לחתור ולהתפלל לשלום, אבל נגדע כל יד שתונף כדי לחסל את הוויתנו הלאומית. מדינת ישראל היא סיכום של מי שחי בה, מי שנלחם למענה ומי שנפל על הגנתה. ברוך בן שמעון לעולם יהיה חלק ממנה. יהי זכרו ברוך אביגדור צוקר מנהל ביה"ס המקיף השש שנתי צפת -------------------------------------------------------------------------------- * סתם דרך: דרך סתם דרך עם הרבה זכרונות בדרך הזו הלכנו לנו לטייל. בדרך הזו הלכנו כל יום לבית הספר. בחדוות חיים וברצף צהלות ובדרך הזו חזרנו הביתה אל האמהות המחכות. היום הדרך היא סתם עוד דרך ללא האדם הטוב שהיית- שנה עברה לה מאז ואם נאמר שהכל כרגיל נחטא לאמת המרה כי אי אפשר שנית להתחיל בלעדיך, נשמה יקרה. אילנה אילוק -------------------------------------------------------------------------------- תלמיד כמו ברוך מעולם לא היה לי. ברוך היה אבי "הקומבינות". הוא תמיד עשה איתי הסכמים. תמיד אמר לי: "את אל תפריעי לי, ואני לא אפריע לך". זה עבד. בטיול השנתי של כיתות יב', הגענו למחנה בעין גדי. ברוך החליט שהוא חייב להכניס רגלים למים של ים המלח. המאהל היה במרחק של כ- 5 ק"מ מהים, וברוך התעקש ללכת לשם ברגל. הוא פשוט קם והלך. שלומי כהן ואני רדפנו אחריו, ביקשנו ממנו לחזור, אבל הוא בשלו, אטם אזנים, ועד שלא טבל רגלים במים, לא הקשיב לנו. תדמיינו לכם את ברוך, יושב על החוף, רגלים במים, חיוך על כל הפנים ואומר: "זה כל כך נורא? כדאי לך לנסות." למען האמת הוא צדק. זה פשוט היה נעים להיות עם ברוך ושלומי לבד, כשכל שאר התלמידים רחוקים מאיתנו, ולשכשך רגלים במים. זינגר דורית -------------------------------------------------------------------------------- * ברוך: הילד שנולד להורים נפלאים הילד שגדל במשפחת לוחמים הילד שנתן המון להורים ולאחים הילד שקיבל אהבה ותמימות מחברים הילד שקיבל וגדל עם סוסים הילד שאותם אהב כאנשים הילד שגדל והפך לנער הנער שאהב את חוות בת יער הנער שבקושי התחיל את חייו היה בקו הזינוק לקראת הקרב האיש שפרץ למסתור המחבל בית הספר המקיף השש שנתי צפת