עמרוסי מרדכי

פינה מקופלת: סמל ראשון מרדכי (מוטי) אמרוסי נפל כ"ה בחשון תשמ"ג 11.11.1982 יום אחד לפני האסון הוא יצא מנבטייה לצור, כדי למסור עדות במשטרה הצבאית על פרשה, שאחד מפקודיו היה מעורב בה. מחמת האיסור לנסוע בלילה ללא ליווי מתאים, הוא נשאר ללון בבניין המפקדה ובאותו הלילה חלה התפוצצות, שמוטטה את הבניין על יושביו. אחיו צבי פגש בו בלבנון, בדרכו לצור, ואחר-כך השתתף בחילוץ ובין ההריסות מצא לחרדתו את מוטי. מוטי עמד לסיים את שירותו בצבא הקבע ולחזור לחיים האזרחיים, שלושה ימים לפני נפילתו. אך ברגע האחרון החליט להמשיך ולשרת עוד שנה. מפקדו כתב למשפחה, כי מוטי היה אהוב על כל מפקדיו וחבריו. ביחידה היה ידוע כמטה שכם לכל אדם בצרה. הוא ביצע את תפקידו ביחידה בהצטיינות. איש מאמין היה ונהג לשכנע חיילים בנועם הליכות ומתוך להט ואמונה עזים. תמיד היה מחייך ונהג בכל אדם בכבוד. מוטי נפל בעת מילוי תפקידו במלחמת שלום הגליל, ביום כ"ה בחשוון תשמ"ג (11.11.1982) והובא לקבורה בבית-העלמין הצבאי בצפת. מבית-קברות זה נשקפת חלקת חללי מעלות, מקום קבורתה של מלכה ז"ל. אביו, עובד משרד התקשורת בצפת, פעל רבות למען הנצחת זכר התלמידים שניספו באסון מעלות. בעיר קיימים מפעלי הנצחה רבים לזכרם. ביום העצמאות תשמ"ו הקדישה המשפחה ספר תורה לזכר הבן והבת בבית-הכנסת "בית רחמים" בפרדס כץ. לאחר כשנה הועבר ספר התורה לבית-הכנסת "יד הגיבורים" ברמת-גן. לאחר מותו הועלה מוטי לדרגת רס"ר. בן 22 היה בנופלו. הוא הניח אחריו הורים, שלושה אחים ואחות. מכתב שכתב מוטי זמן קצר לפני מותו ונמצא על גופתו 10.11.82
תפילה בכלא צור
יושב אני בכלא צור
החדר קר וחודר הכפור
לא רואה ולא שומע.
מה אני עושה כאן. לא יודע הלב עצוב ושוב כאוב
לכתוב זה נורא חשוב.
גם אם הדמעות זולגות
צפים ועולים הזכרונות. יום בא ויום הולך.
הקול לפתע דועך
וחוזרים לעצמם הלילות.
עם ביעותים בחלומות. לאחר תנומה של לילה
אז נעור בשאלה
מה יהיה היום הזה?
אני חייב לצאת מזה. לא מתאים לי באמת